האירועים הבטחוניים ממשיכים להשפיע על אוכלוסייה של יותר ממיליון אזרחים, חלק מהם ילדים. לא צריך להיות איש מקצוע כדי להבין שלמצב הביטחוני הכולל אזעקות ונפילות קאסמים וגראדים יש השפעה על כולנו – ובעיקר על ילדינו. ילדים חווים טראומה ממצבים קיצונים ומאיימים שכאלו.
עוד ב-Onlife:
- "אני עדיין קופצת מכל רעש פתאומי". ילדת הקטיושות עדיין מפחדת
- "הכל מתחיל בחדרי המדרגות" – חברויות בצל האזעקות
- המחאה השקטה: צדק חברתי גם להורים השקופים
ילדים שהיו מעורבים באירועים טראומטיים יכולים לשנות את התנהגותם ועלולים להופיע אצלם שינויים זמניים בתפקוד בבית, בחברה ובביה"ס. מרבית השינויים האלו הנם צפויים ונורמאליים ובדרך כלל חולפים לבדם וללא צורך בטיפול. בדומה לילד גם ההורים מושפעים בעקבות האירועים הטראומטיים וסובלים מדאגת יתר, קושי וחרדות אשר מגבירה לעיתים קרובות את החרדות והתלונות של הילד.
חשוב להבין שזיהוי מהיר ותגובה נכונה של ההורים בזמן אמת, עשויה להפחית את השינויים ואת הטראומה וגם למנוע את הפיכתם לדפוסים קבועים.
סימנים לטראומה אצל ילדים לאחר אירוע:
- תמונות וזיכרונות חודרניים (בלתי נשלטים) של האירוע המפחיד בצורה של חלומות וסיוטים בלילה, או פלשבקים בזמן ערנות.
- דברים הקשורים לאירוע כמו: קולות (למשל: שמיעת אזעקה, סירנות של אמבולנסים), מראות, ריחות ודיבור על האירוע הטראומטי מעוררים תחושות חרדה והרגשה לא נוחה.
- טראומה מתבטאת על ידי חזרה של התנהגויות שכבר חלפו כמו: רצון לישון עם ההורים, הרטבה לילית, קושי להיפרד מההורים, סירוב ללכת לבית הספר/לגן, מציצת אצבע, תלות יתר בהורים שלא הייתה קיימת טרם האירוע וכדומה.
- הימנעות מפעולות או מצבים שונים הקשורים לאירוע כמו: לצאת מהבית, להיפגש עם חברים, חשש לרכב על אופניים, להיכנס לחדר ביטחון בחיי היום יום וכדומה.
- הימנעות מלדבר על האירוע מתוך כוונה "לרצות לשכוח את מה שאירע".
- תגובות של חרדה כמו: בהלה בנקל, עצבנות ורגישות יתר, תוקפנות.
- יתכנו קשיים בקשב וריכוז, ירידה בהישגים לימודיים.
- ריבוי תלונות גופניות כמו: כאבי בטן וראש, סחרחורת, עייפות ועוד.
מה לעשות אחרי טראומה:
- יש להסביר לילד כי הפחד והשינויים שחלו אצלו קורים להרבה ילדים ומבוגרים אחרי אירועים טראומטיים וניתן להתמודד ולהתגבר עליהם בהצלחה, כפי שעשה לפני האירוע.
- לחזור במהירות האפשרית לשגרה הקודמת לטראומה כלומר: ללכת לבית הספר או לגן,לחוגים, לחזור לשעת השינה שהייתה וכדומה.
- לאפשר ואפילו לעודד את ילדכם לתאר את האירוע ולהביע את פחדיו ולהבינם. לא להסתפק ב: "אתה לא צריך לפחד" … אם הם לא רוצים לדבר אפשר להציע להם לצייר ציור או לכתוב סיפור.
- לעודד את הילד להתמודד עם הפחדים ולהתגבר עליהם כפי שעשה לפני הטראומה.
- לעודד הילד לעצמאות וקבלת אחריות ולא לעשות דברים במקומו (רחצה, לבוש וכד').
- קחו זמן להתמודד עם הרגשות שלכם. יהיה זה קשה יותר לעזור לילדכם אם אתם מוטרדים או מודאגים. דברו על רגשותיכם עם אנשים אחרים כמו: משפחה, חברים, רופא/ת המשפחה או ייעוץ פסיכולוגי.
- קחו בחשבון שאנשים באותה המשפחה עשויים להגיב באופן שונה. זכרו, רגשותיו של ילדכם לגבי הטראומה עשויים להיות שונים ממה שאתם חשים.
מה לא לעשות אחרי טראומה:
- לא לנסות לפצות את הילד ולפנקו, לא לשמור עליו יתר על המידה, או לרחם עליו בגלל הטראומה.
- לא לאפשר לילד לישון איתכם במיטה כי הוא פוחד או כי אתם רוצים להשגיח עליו.
- לא להזהיר את הילד כל הזמן מסכנות ומתאונות חוזרות. כך אתם רק מגבירים את פחדיו.
- לא לבייש ולהשפיל את הילד בגלל פחדיו.
מתי לפנות לייעוץ מקצועי?
מצבם של חלק גדול מהילדים המציגים סימפטומים פוסט-טראומתיים משתפר באופן ספונטני עם הזמן, ללא צורך בטיפול. אצל אחרים יהיה צורך בהתערבות טיפולית.
כאשר הסימפטומים נמשכים יותר מחצי שנה, יש סכנה שהתסמונת תהפוך לכרונית וקשה לטיפול. לרוב כדאי לפנות כאשר עבר חודש מאז האירוע ואין כלל שיפור במצבו של הילד. מתי צריך לפנות לסיוע מקצועי באופן מיידי? כשיש שינוי ופגיעה משמעותיים בתפקוד של הילד מבחינה התנהגותית, לימודית או חברתית לאחר האירוע.