הכוכבת
ג'יין לינץ' ? יודעת משהו על העולם הזה
אחת הדמויות המופרכות והאהובות שנראו על מסכינו בשנים האחרונות היא זו של סו סילבסטר, מאמנת המעודדות חסרת הבושה מהסדרה "GLEE". את סילבסטר מגלמת ג'יין לינץ', אחת השחקניות האהובות ועטורות הפרסים בארצות הברית.
השבוע שמחתי לגלות שלינץ' עסוקה בימים אלה בקידום ספרה האוטוביוגרפי, "Happy Accidents", שיראה אור בארצות הברית ב-13 בספטמבר (יום שלישי, פעמיים כי טוב).
בניגוד לכוכבים רבים שנתלים בהצלחה בודדת וממהרים לפרסם יצירה ספרותית שדיוקנם מרוח על כריכתה (לרוב בעזרתו של סופר צללים), הפעם מדובר בטקסט שנכתב מתוך מבט לאחור אל שחקנית הנאבקת על מקומה ואל אישה המבולבלת והכואבת שהייתה לינץ' בצעירותה. מעין שיחה שלה עם בת דמותה שבתחילת הדרך ? הדברים שידועים לה היום ושיכלו לעודד אותה לו ידעה אותם אז.
בספר עוסקת לינץ' בתקופה הקשה שבה הייתה מכורה לאלכוהול ובמאבק שלה להשתחרר מהתלות בו ? בהחלט לא נושא פשוט ומעיד על הפרופורציות הבריאות שרכשה לינץ' עם השנים, משום שהיא ודאי יודעת שהספר יגיע לא רק לידיהם של חובבי אמנות המשחק כי אם גם לידיהם של מעריצים צעירים ונוחים להשפעה.
את ההקדמה לספר חיברה הקומיקאית האמריקאית הוותיקה והאהובה קרול בארנט. אגב, התאונות המשמחות שאליהן מתייחסת כותרת הספר הן אלה שהובילו את לינץ' להכיר את בת זוגה ולהגיע ל"GLEE".
הנה טעימה קטנה מהספר, בתרגומי החופשי למדי:
"אם יכולתי לחזור בזמן ולדבר עם עצמי בת ה-20, הדבר הראשון שהייתי אומרת היה 'תיפטרי מהפרמננט'. הדבר השני שהייתי אומרת היה 'תירגעי. באמת. פשוט תירגעי. אל תתאמצי יותר מדי'. קשה לי לזכור זמן שבו לא חששתי מכך שהמצעד יחלוף על פניי וישאיר אותי מאחור. והייתי בטוחה שיש מישהו או משהו שמחזיק את כל התשובות. מקור האמביציה שלי היה פחד. רציתי לשחק ורציתי להיות שייכת ובעלת ערך ורציתי שיראו אותי". מילים של חכמה מאת אישה בת 51 לנערה בת ה-20 שהיא הייתה.
החזקה
אופרה ווינפרי ? בדרך למטה
השבוע פרסם המגזין "פורבס" את רשימת 100 הנשים החזקות בעולם. כצפוי, מורכבת הרשימה משלושה מגזרים עיקריים: פוליטיקאיות, נשות עסקים ובדרניות. מעט מדי "הומניסטיות", כפי שאוהבים לקרוא לנשים שעושות דברים משמעותיים עם ההון שלהן ומעט מדי "יורשות", כפי שאוהבים לקרוא לנשים שההיסטוריה המשפחתית שלהן מעניינת יותר מההווה שלהן.
לזכות אנשי "פורבס" ייאמר שהם השכילו לציין לצד כל צועדת כמה פרטים סטטיסטיים מעניינים על אודותיה, ובהם מיקומה ברשימה בשנים עברו.
קחו לדוגמה את אופרה ווינפרי, האישה החזקה של עולם התקשורת האמריקאי. אה, אופס, בעצם כבר לא. ווינפרי, שנפרדה השנה מצופי תכנית האירוח המונומנטלית שלה במסיבת פרידה שנמשכה לנצח, מדורגת ברשימה במקום ה-14. בשנה שעברה היא סגרה את השלישייה הפותחת. אין הוכחה צורמת לעין יותר מזה בכל הנוגע לתרבות המלכת מלכי הרייטינג וחיסולם המהיר ברגע שהם חדלים לספק את הסחורה.
עם זאת, בטרם נאמר לאופרה שלום אחרון נתייחס לפרט המעניין הבא: לפני שנתיים היא דורגה במקום ה-41 ברשימה. לא, אני לא מתלהבת מכך ש-14 ו-41 נכתבים באותן הספרות. אני מנסה לנסח איזו אמירה שתכניס את ווינפרי ואת עוף החול האגדי לאותה הנישה. האם אפשר ללמוד משהו מהקפיצה האדירה שהיא ביצעה בין הדירוג של 2009 לדירוג של 2010?
ימים יגידו. ובינתיים עוד כמה פרטים סטטיסטיים על אחת הנשים האהובות בעולם (מעניין מתי יהגו ויבצעו רשימה של אהבה): היא מדורגת לצד המלכה ראניה מירדן כמי שמקדמת בנחישות את נושא החינוך; היא חולקת עם שרי אריסון את חתך המיליונריות הנכללות ברשימה (שרי במקום ה-57, לכל המתעניין); והיא מככבת במקום השני ברשימת הסלבריטאים של פורבס ? ראשונה מבין הידוענים במדד העושר ובמדד ההופעות ברדיו ובטלוויזיה.
המנצחת
חואנה וילגאס ? האישה הנראית
מדינת ישראל עדיין נמצאת בשלב ההתלמדות בכל הנוגע להתייחסות למהגרי העבודה החיים בה. ארצות הברית של אמריקה היא, ככל הנראה, המומחית מספר אחת בעולם לרמיסת זכויותיהם של האנשים הללו שהתקשורת אוהבת לכנות "הבלתי נראים". אלה שאנחנו זקוקים להם נואשות ולא מוכנים להכיר בהם כבני אדם שווי זכויות וצרכים.
השבוע הצליחה אישה אחת להשיג ניצחון קטן ונראו?ת ולהזכיר למדינה החזקה בעולם בזכות מי היא הפכה למעצמה. חואנה וילגאס (Juana Villegas) זכתה ב-200 אלף דולר לאחר שתבעה את משטרת מדינת טנסי, ששוטרים מטעמה מצאו לנכון לאזוק אותה בעת שעצרו אותה ? היא הייתה אז בחודש התשיעי להריונה, וגם כשהובלה כעבור יומיים לחדר הלידה היא נשארה אזוקה.
אטימות? רוע? היצמדות לא ברורה לספר החוקים? כל זה לא משנה ולא מפחית מהטראומה שעברה האישה הזו, שכל חטאה הוא שביקשה להתפרנס במדינה שחרתה על דגלה (ועל פסל חרותה) שהיא תשמש מקלט לכל נזקק.
השלב הבא במאבקה של חואנה וילגאס הוא לקבל מעמד של קבע בארצות הברית. אחרי הכול, בנה הפעוט מצטרף לשלושת אחיו הגדולים שנולדו גם הם במדינה. מעניין אם ומתי תצטרף לגל המחאות המבורך השוטף את המדינה גם מחאתן של הנשים הזרות. אותן עובדות שהמדינה מקבלת בברכה עד שהן שוברות את הכלים ומחליטות להביא ילדים לעולם.
הישראלית
דליה רביקוביץ ? הכישוף עדיין כאן
השבוע מציינת התרבות העברית שש שנים לפטירתה בטרם עת של המשוררת דליה רביקוביץ. בעידן ובחברה שבהם תחום האמנות המרתיע ביותר את הציבור הכללי הוא שירה, אפשר למצוא נחמה פורתא בכך שרביקוביץ התחבבה מאוד על המלחינים הישראלים. כי אצלנו הפער בין "שירה" ל"שיר" הוא תהומי.
"הנסיכה" בקולה של מירי אלוני ללחן של זוהר לוי, "שובי לביתך" ו"צער הלילה" שמזוהים כל כך עם שם-טוב לוי, "תמונה" ("חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות") של יהודית רביץ וגם שירים בעלי טון שונה, שמח ועולץ, שנכתבו ללהקות הצבאיות ? "עמק דותן" ו"אילת" ("באילת, באילת/ שער העולם דרומה"), למשל. כל אלה ועוד פותחים פתח ליצירתה של רביקוביץ לאלה שעדיין זקוקים למנגינה כדי להתחבר למילים.
דוגמה לשיר של רביקוביץ שזכה ללחן ולביצוע שמשתווים כמעט לתחושה העולה מן המילים הוא "כישופים", ששרה מלכה שפיגל ללחן שלה ושל קולין ניומן:
החברתית
אליס האריס ? מעשה בחמישה דולרים
השבוע הקדיש CNN מקום באתרו למפעל יוצא הדופן של הגברת אליס "סוויט" האריס (Alice "Sweet" Harris).
הגברת האריס, אזרחית ותיקה בת 76, מקדישה מזמנה וממרצה לשכנע את בני הנוער בקהילתה, שכונת המצוקה וואטס בעיר לוס אנג'לס, שעדיף להם לחסוך כסף ללימודים בקולג' מאשר לרכישת סמים.
הפטנט שלה הוא להעניק פעמיים בשנה חמישה דולרים לצעירים שיתחייבו להפקיד את הכסף בחשבון עבור לימודים. כמה פשוט ככה מצליח. בשלוש השנים האחרונות הכניסה הגברת האריס כ-40 צעירים ללימודים בקולג', ובכך למעשה הוציאה אותם מהרחוב.
להאריס ניסיון רב בעבודה עם נוער מאזורי מצוקה. כבר לפני יותר מ-30 שנה היא הקימה בשכונתה ארגון ללא כוונת רווח שהתמקד בסיוע לבני נוער מועדים להידרדרות. לכתבה ב-CNNזכתה הגברת האריס לאחר שבסוף השבוע האחרון היא ארגנה את אחד מאירועי ה"בחזרה לבית הספר" שלה.
באירוע זה התחייבו 96 צעירים לעשות שימוש מושכל בחמשת הדולרים שקיבלו ממנה. במילים אחרות: כמעט 100 בני נוער התחייבו בפני קהילתם כי לא יהיו חברים בכנופיות, לא יפעילו אלימות כלפי אזרחים תמימים ובאופן כללי לא יסתובבו ברחוב. וכל זה בחמישה דולרים. שווה, לא?
הקוסמת
קסופי יאנג ? היא גיטרה
כשחושבים על אישה גיטריסטית עולה בראש דימוי של נערת רוק שנותנת בראש ובדיסטורשן. אישית, הייתי נותנת הרבה כדי להיות אחת כזו. כשהייתי בת 14, לא עכשיו. עכשיו יום שישי והרבה יותר מתאימה לי גיטרה קלאסית. כמו זו של קסופי יאנג (Xuefei Yang) שמופיעה בפסטיבל אדינבורו שמתקיים ממש בימים אלה.
למי שלא הצליח להשיג כרטיס לפסטיבל (אני) ולמי שרוצה להעביר כמה דקות של קסם על רקע פריטת הגיטרה של יאנג (גם אני), הנה דגימה לקסמים שהאישה הזו מחוללת בעזרת שישה מיתרים. תענוג.