בספידי מקווין יש את כל התכונות שצריךבשביל להתאהב בו: חייכן, נאיביות מהולה בחוצפה, תחרותיות, הוא אדום ויפה, הוא מוצלח, הוא חבר טוב, מעז לנסות איפה שאחרים מפחדים לזוז ולכולם ברור למה "מלכת הכיתה" סאלי (פורשה מהממת בצבע תכלת), התאהבה בו עוד בסרט הראשון.
הפתיחה בסרט מכוניות 2 מזכירה התחלה של סרטי ג'יימס בונד, הסוכן בשירות הוד מלכותה. הסרט מתתחיל ב 5 דקות בהן הקצב מהיר וכל ומי שצפה בסרט הראשון מחכה למפגש המחודש עם ספידי מקווין וחבריו המתגלגלים.
העלילה מתקיימת על פני 5 מדינות: ארה"ב, יפן, איטליה, אנגליה וצרפת. עוד לא החלטתי מה עומד במרכז העלילה, התחרות שבין ספידי מקווין לפרנצ'סקו, מכונית המירוץ מאיטליה עם הגלגלים החיצוניים, או פרשת הפקת דלק ה Olinolהידידותי לסביבה וקרבות הסוכנים החשאיים, המרגלים והפושעים המעוניינים לשלוט בשוק הדלק העולמי או שאוליי בכלל עומד כאן במרכז העלילה מ?טו?ר, החבר הכי טוב של ספידי מקווין שמסתבך בפרשיית ריגול סבוכה ומצליח להציל את כולם רק משום שהוא מתנהג בדיוק כפי שהוא או כפי שהוא כונה בסרט: "אידיוט" כשחשבו שזו ההסוואה שלו כסוכן חשאי.
בניגוד לסרט הראשון שהעלילה שלו פשוטה וחביבה ויכולים ליהנות ממנו גם ילדים בני 3.5-4 בסרט השני העלילה הסבוכה הייתה מורכבת אפילו בשביל הקטנצ'יק שלי (4.5) שמכיר את ספידי מקווין והחברים כאילו היו חבריו האמיתיים. החוויה בתלת מימד, הצפייה בסרט על מסך גדול, הישיבה בקולנוע והמירוצים המתקיימים ברקע מכפים על הקושי הזה והוא נהנה מאוד מהסרט.
החוויה המשפחתית: כאמא לשני בנים אוהבי מכוניות ומירוצי מכוניות הסרט זכה לציון גבוה והם היו שמחים לראות אותו שוב. ושוב. ושוב. ושוב….
בנימה אישית: אם תשאלו אותי איזה סרט מבין השניים אהבתי יותר אגיד לכם שאת הסרט הראשון. משהו בתמימות, בפשטות וברוח התחרותית שם דיבר אליי יותר. אבל בעיקר בגלל המסרים המועברים בו כמו: "הגביע הוא סתם ספל ריק" דוק הדסון, מכונית ספורט שהייתה במשך שנים אלופה במירוצי שטח אמר לספידי מקווין. מסר נוסף: "פעם אנשים נהנו מהדרך היום כולם נוסעים בכביש המהיר" סאלי, מכונית הפורשה המרשימה שהייתה פרקליטה בלוס אנג'לס והתאהבה בעמק רדיאטור ובמכוניות בו, אמרה לספידי מקווין באחד מהטיולים המשותפים שלהם לבית הגלגל. מי שרואה את הסרט הראשון לא רוצה להחמיץ את השני. ואני ממליצה לכם: אל תחמיצו.