פתיחת שנת לימודים הינה מרגשת ומלאת חששות עבור ההורים, אולם, כשההורה הוא אב או אם לילד בעל קשיי למידה, החששות עשויים לגבור על ההתרגשות. בעידן בו המודעות ללקויות למידה ולהפרעות קשב וריכוז הולכת וגדלה וילדים רבים מוגדרים כלקויי למידה ונעזרים באופן שכיח בתרופות כמו ריטלין, כל מה שנתפס כאינו תואם את הדרישות הלימודיות בכיתה, מביא עימו המלצה של הגורמים המחנכים לשלוח את הילד לאבחון ולטיפול מקצועי.
חוזרים לבית הספר ולגן עם onlife
- איך לקחת כריכים ואוכל לבית הספר ולגן?
- הילד לא יודע לנצח? צבעו לו את החדר באדום
- איך להלביש את הילדים בזול?
- כל המשחקים שיכינו את הילד שלכם לכיתה א'
עצם העלאת האופציה הזו יוצרת לחץ מתגבר בקרב הורים החוששים שמשהו לא תקין בהתפתחות של ילדם. התוצאות הן כמעט חרוטות על הקיר – גישה הורית לחוצה וחרדה, ילד שחש שמשהו בו פגום ולעיתים גם הפעלת טיפול תרופתי שאינו מהווה בהכרח תשובה מתאימה או מלאה לבעיה שבגינה התעוררו החששות והבעיות הלימודיות.
ישנם מקרים בהם אכן תהליך האבחון הינו חשוב וחיוני, אך לאבחון יש גם חסרונות. לעיתים, פנייה לאבחון דומה להגעה לבית חולים שלא לצורך. הגעה שמביאה להיגררות לבדיקות אין סופיות, חרדות שמתגברות, תחושת אי כשירות שמתעצמת בקרב הילד ובקרב הוריו, וקבלת תרופות שאינן בהכרח פתרון הולם. זאת, כשלעיתים רבות ניתן היה להתמודד עם הבעיה בצעדים מוקדמים אחרים.
אבחון או תמיכה?
חשוב להבין שהמאבחן הפוגש את הילד פגישה יחידה או מספר פגישות בודדות, נשען על ידע מקצועי, אך הוא חסר את הידע הלא פחות חשוב – ידע הרבה מעבר לבחינת תפקודיו הנוירו-התפתחותיים של הילד, כישוריו הקוגניטיביים או ביצועיו האקדמאיים. זהו ידע המגיע מתוך מפגש בלתי אמצעי, חי, מרגיש ונושם, עם הילד כאדם שלם, כמכלול.
המאבחן הוא מומחה ל"מנגנון" ולתקלות הטכניות המופיעות באותו מנגנון בו הוא התמקצע, אך כל הורה וכל מחנך טוב, יודעים שהילד הוא הרבה יותר מאשר מנגנון מתפקד. גם אם תפקוד מסוים של הילד חלש או לקוי, יכולות אחרות שלו ונוכחות מלווה ותומכת (ולא רק בודקת, בוחנת ומאבחנת) אלה עשויים לחפות, לפצות וליצור כוחות משקמים לקושי או לליקוי הלמידה.
מעבר לכל תהליך ההתמקצעות וההתמחות בשטח החינוכי, החומרים הבסיסיים של תהליך החינוך הינם ההתייחסות האישית, הנוכחות והקשר הבין אישי בין הגורמים המחנכים לבין הילד. חשיבותם של "חומרים" אלו מכרעת לא פחות מכל עקרון דידקטי וטיפולי. למחנך הפוגש את הילד שעות רבות במשך כל יום, ישנה האפשרות להכיר את הילד באופן אינטימי, קרוב ואישי, ולכן גם להתייחס אליו באופן בונה ומעצים.
בנוסף, יכולותיו הייחודיות של הילד, כישרונותיו, שלעיתים הם סמויים, תחומי העניין, וכמיהות ופחדים שלו, לרוב לא יתגלו בפגישה אבחונית (גם כשהמומחה הוא המקצועי והטוב ביותר בתחומו). לעומת זאת, דמות נוכחת ואחראית, אשר פוגשת את הילד יום ביומו, עשויה להכיר את יכולות החשיבה, הכישרונות ונטיות הלב העמוקות של הילד, אשר עשויים להוות פיגומי עזרה וסיוע לבעיות הלימודיות שמתגלות.
הפניה אוטומטית לאבחון היא זריקת אחריות
לכן, חשוב שהורים יהיו מודעים לכך שישנן תחנות דרך שחשוב לעבור בהן לפני פנייה אוטומטית לאבחון. מורה שתגובתה הראשונה לקושי של התלמיד הוא הפנייה לאבחון, למעשה לא ממלאת את תפקידה ואחריותה החינוכית. זוהי זריקת אחריות שעשויה אף לרמז על גישה שאין בה אמון אמיתי ביכולותיו של הילד, ואין בה נכונות אמיתית להשקיע מאמץ בקידומו של הילד.
תגובת המחנכת לקשיי למידה צריכה לכלול כמה שלבים קודמים שיחה קשובה, פתוחה וכנה עם הילד, ושיחה עם ההורים לגבי עברו ההתפתחותי, ההתנהגותי, הרגשי והחווייתי. השיחות אינן רק לצורך עדכון ההורים, אלא בעיקר לצורך למידה של המורה עצמה על עולמו השלם של הילד.
על רקע שיחות אלו, ובשילוב עם מידע הנאסף משיחות עם מורים אחרים, ובחינת עבודותיו ויצירותיו של הילד במקצועות השונים, צריכה להיבנות תוכנית התערבות המתבססת על גישה של אמונה ביכולותיו של הילד, מימוש כישוריו, יצירת חוויות של הצלחה והישג, ותמיכה בערכו העצמי של הילד.
פוטנציאל לא מנוצל
בשיחות ההורים עם הגורמים החינוכיים אין להסתפק בהצהרות וסיסמאות נעימות לאוזן כמו- "יש לילד פוטנציאל", "הוא ילד חכם אבל…" או – "כולנו מעוניינים רק לעזור לו…". הסתפקות בהצהרות אך התנערות מהשקעה ממשית ומבניית תוכנית התערבות יסודית מתואמת ומפורטת במסגרת הלימודית, היא זלזול באחריות החינוכית – אם מדובר במחנכת, ביועצת או במנהל. אם לילד יש פוטנציאל, (ולכל ילד יש פוטנציאל כלשהו), יש להשתמש באותו פוטנציאל הלכה למעשה ובאופן יישומי, כדי לסייע להתקדמותו.
כישרונותיו הייחודיים ותחומי העניין של הילד צריכים להיכלל בתוך תוכנית ההתערבות. תוכנית התערבות לילד שמוקד התעניינותו בעולם החי, תהיה שונה מתוכנית התערבות לילד בעל קשיים דומים, שתחום התעניינותו הוא הרכבת מודלים, או יצירת אומנות. שילוב תחומי משיכת הלב והכישרונות הייחודיים, לא רק מספק עניין אלא גם חוויית הצלחה ואפשרויות אימון ותרגול שלא היו נפתחות אלמלא שילוב זה.
פעמים רבות ליקויים כמו ליקויי קשב וריכוז, ליקויי שפה או ליקויי התמצאות וארגון, מצטמצמים או אף נעלמים כשהמשימות הלימודיות נוגעות לתחומים שמרתקים ומשלהבים את הילד. דרך שימוש בתחומים מתואמים אלו, ועם התייחסות קשובה, נוכחת ומעודדת, ניתן לתרגל ולשפר את התפקודים המעוכבים, ולספק חוויות הישג המגבירות את המוטיבציה ואת הנכונות להמשיך ולהתמודד עם משימות לימודיות מאתגרות.
כהורים, חשוב לזכור ולהזכיר, לעצמנו, כמו גם למחנכת, למורה ולכל גורם חינוכי אחר שפוגש בילד המתקשה, שהוא זקוק, יותר מכול, להבעת עניין אמיתי בעולמו; כך שיחוש שרואים אותו באמת, מקשיבים לו באמת, תומכים בו באמת ומרגישים אותו באמת. רק כך הוא יוכל לתת אמון בעצמו ובכוחות התמודדותו, להיפתח להתנסויות למידה מאיימות ולהתקדם בהדרגה לעבר הצלחתו.