מסתבר שבימים האחרונים הציבה "אגודת אפרת" הבלתי נלאית מודעת פרסומת ענקית מעל נתיבי איילון הקוראת לנשים לשקול שוב את החלטתן לפני שהן בוחרות לבצע את הצעד הבלתי הפיך- ההפלה.
כמובן שבאופן מיידי התייצבו מולה "עשרות תושבים ומספר ארגוני נשים" שפנו בדרישה זועמת לעירייה להסיר מיד את השלט שמהווה, כלשונם, "הטפה קיצונית ומיסיונרית נגד הפסקת הריון" (כאן אפשר לקרוא את הדיווח שממנו לקחתי את הציטוטים).
המחלוקת הסוערת הזו סיקרנה אותי אז יצאתי לשוטט קצת באתר של האגודה כדי לראות מהי בדיוק הטענה שלה וכדי שלא לחטוא בחריצת משפט מהיר לפני שניסיתי להקשיב באמת לשני הצדדים.
מהאתר למדתי שני דברים: האחד, שאכן מדובר פה בארגון דתי, שפועל ממניעים דתיים בלבד, למרות שהוא מנסה להסתיר זאת בצורה לא משכנעת במיוחד (מן הסתם ע"מ להגיע לכמה שיותר קהלים), ושיצא למסע צלב קדוש כדי להגן על העוברים התמימים מפני אמהותיהן המסכנות והמבולבלות.
ההלכה כנראה מגדירה את העוברים כיצורים חיים לכל דבר (למרות שלפי זכרוני הדל אין להם מעמד דומה לגמרי לתינוק שכבר יצא מתוך הבטן) ולכן כדי לקיים את רצון האל שמעוניין בכמה שיותר יצורים חיים בעולמו, משום מה, הם מנסים לשחק על רגשותיה של האשה ואף מציעים לה תמיכה כלכלית משמעותית כדי שלא תסיים את חייו של תינוקה במחי יד.
ואילו הצד השני טוען שכבר נמאס מהכפייה הדתית הזו שהולכת ומשתלטת לנו על המדינה (תופעה שמן הסתם עוד תתגבר בעתיד בגלל תהליך הריבוי הדמוגרפי הדתי-חרדי שהולך וגדל בקצב מסחרר) ושבשום אופן אין לוותר על עוד דריסת רגל ובוודאי לא כשמדובר על רחמה הפרטית של האשה שאליה מנסים השמרנים להדחף, כאילו שלא די להם במה שהשיגו עד עכשיו.
אבל גם אחרי כל זה אני מוכרח להגיד שאין לי דעה ברורה לגבי העניין הזה.
כי למרות שהשיקולים הדתיים לא משחקים אצלי תפקיד, אי אפשר להתעלם מן העובדה שבאמת יש בתוך הרחם, כשכמובן שזה תלוי באיזה שבוע אנחנו נמצאים, סוג של חיים, אפילו אם נודה שהתפקודים הכלליים שלהם מצויים ברמה מאוד פרימיטיבית.
בסרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק שמופיע שם באתר (כציטוט מynet) אפשר לראות ממש בבירור צורה של אדם קטן ובנוסף מוסברות לנו אף היכולות שכבר קיימות אצלו בשלבים מאוד מוקדמים. כך שקשה להכחיש את הטענה המתעקשת לומר שהאקט של ההפלה אינו נוגע אך ורק לגופה של האשה, כפי שתומכי ההפלות מצדדים בתוקף.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מן החוצפה הטמונה בעובדה שמגיעים להם בעלי אינטרס אידאולוגי מסויים ומנסים להרוויח אותו ע"י שכנוע מניפולטיבי של אשה הנמצאת במצוקה, כשהיא זו שאמורה בסופו של דבר, לשאת את תוצאותיה של ההחלטה הזו למשך כל חייה. ובאמת שהתגובה הפלובית של הכעס והזעם החריפים שמתעוררים מול המגמה הזו הם יותר ממובנים במיוחד על רקע הסיפוח הזוחל של הסטטוס קוו שכבר ציינתי אותו לעיל.
בכל מקרה, אצלי הדבר מעלה באסוציאציה את הויכוח המפורסם לגבי ההתאבדויות. אני באופן אישי משוכנע בזכותו המלאה של כל אדם לקבל החלטה לגבי הפסקת חייו ומאמין שאין זכות לסביבתו למנוע בעדו מלעשות זאת, ובודאי שלא באמצעות האקט האלים שנקרא "אשפוז בכפייה", בגלל הצער שיגרם בעקבות בחירתו. אלא, שתמיד צריך לזכור, שמדובר כאן בצעד בלתי הפיך וצריך לעזור, והדגש על המילה לעזור, לבן אדם האובדני, כשאנחנו זוכרים כל הזמן שהוא זה שעומד במרכז ולא אנחנו, להבין עד הסוף את כל ההשלכות של בחירתו עד שידע באופן הברור ביותר שאין מכאן שום דרך חזרה. בשלב הזה מסתיים תפקידנו ואנחנו צריכים לכבד את האוטונומיה המקודשת של האדם ולא לכפות עליו את דעתנו ורצונותינו.
וכך גם כאן, כי למרות שמדובר על חיים של מישהו אחר, התלות המוחלטת באחרים משלבת את גורלו של העובר במי שעתידים לקבל את פניו ברגע שיבקע החוצה אל העולם. ואם אחרי שיקול דעת מקיף ושקילת כל הנתונים וטובתם של כל הצדדים התקבלה ההחלטה שמוטב לו לאדם הקטן הזה שלא יברא, רק אז הצעד הגורלי הזה יכול באמת להתקיים.
חבל שבאווירה הציבורית שלנו יש כל כך הרבה אלימות וכוחנות וממילא כל כך הרבה חשדנות הדדית שלא מאפשרות אפילו את תחילתו של שיח שקול ושפוי וכך קורה שכל ויכוח, אפילו על עניינים חשובים ביותר כמו זה, שכל אדם שחושב עליו קצת יודה שיש בו צדדים לכאן ולכאן, הופך תוך שניה לקקפוניה של צווחות וצעקות כשכל צד עסוק בעיקר בלהשמיע את עצמו כשבמקביל הוא מתאמץ לסתום באופ ההרמטי ביותר את פיו של בעל מחלוקתו.
אנחנו, ככל הנראה, רק מפסידים מהמצב הזה…