רכילות בעבודה גורמת לקולגות להתנער מכם

בכל מקום עבודה יש פעילות אחת לפחות שאינה יצרנית, אבל מאוד נוכחת – הרכילות המשרדית. בין הסיבות לכך ניתן למצוא את הצורך בהפסקה משגרת יום העבודה, העברת זמן, הרצון לצבור נקודות, אצל הקולגות, או הבוס, להתחבר לאנשים ולהרגיש "מקובלים". אבל אלו מכם שבונים על כך צפויים להתאכזב.

 

עוד ב-Onlife:

 

לפי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בולטימור בארה"ב רכלנים אינם אהודים על הקולגות ונתפשים כחסרים כישורים חברתיים. המחקר התבסס על 128 נבחנים אשר התבקשו לחשוב על אנשים "שמדברים הרבה או מעט על אנשים מבלי שהם יהיו בסביבה באותה השעה". זאת, על מנת שלא להזכיר את המילה רכילות בעלת ההקשר השלילי. לאחר שהנבחנים דירגו את אותם אנשים מבחינת מקובלות והשפעה חברתית התברר שהרכלנים יותר נמצאים בתחתית.

 

ממצאים אלה לא מפתיעים את עו"ד ליז קשקש, מנכ"ל חברת "ללמוד להצליח" העוסקת במתן כלים פרקטיים להצלחה אישית ועסקית. "כל אחד שואף להערכה עצמית ומנסה לשפר את תדמיתו ולשם כך משתמשים ברכילות ככלי להשגת המטרה". אבל, היא מציינת, לכלי זה השפעה הפוכה מזו שאנו מעוניינים בה.

 

קשקש מוסיפה שתרבות הבלוגרים והטוקבקיסטים מעודדת רכילות ברמה היום יומית. היא גם מבקשת להפריך תפיסה לפיה נשים הן יותר רכלניות מגברים, לדבריה הרכילות "הפכה לתחביב חוצה גבולות ומגדרים".ואכן, מחקר שנערך בשנים האחרונות, לא רק שמנפץ את המיתוס אלא הופך אותו ב-180 מעלות. מתוצאותיו עולה שגברים מרכלים פי שתיים יותר מנשים, ולמעשה, 80% משיחותיהם מורכבות מריכולים.

 

לדברי איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי ומנכ"ל חברת "ניהול אפקטיבי", מומחה לתרבות ארגונית וטיפול באנשים שסובלים מהתעמרויות בעבודה, הדבר החשוב ביותר ברכילות הוא עניין המידתיות. "רכילות יכולה אמנם להיות מתוקה ולהוסיף עניין בעבודה כמו שקפה עם סוכר זה טעים אבל אם שמים באותו קפה תשע כפיות סוכר זה כבר הופך אותו למגעיל".

 

לדברי קשקש, קל לזהות אם ההתנהלות של עובד רכלן פוגעת בו: "הוא ימצא את עצמו לבד, מתבודד בארוחת הצהריים ועובדים אחרים בדרך כלל לא ניגשים אליו ומזמינים אותו למקומות אלא אם יש להם אינטרס בנוכחותו". הרבה יותר קשה לדעת אם אתה קורבן לרכילות, וקשקש מציעה כלל אצבע: "אם אתה מרכל על אחרים, סימן שמרכלים גם עליך". סימן נוסף לכך שהתפרצתם לשיחת ריכולים ערה שלא הייתם אמורים להיות חלק ממנה היא שקט פתאומי ברגע שאתם מגיעים.

 

לפעמים עדיף לשתוק

"אמצו לעצמכם כלל ברזל – אם זה לא משהו נחמד, עדיף לא להגיד כלום", היא מציעה כלל נוסף, אבל יש גם חריגים: "אם יש בידכם מידע שלילי שעלול לפגוע בארגון או באדם מסוים בו – חשוב להציף את זה החוצה. למשל במידה ושמעתם מידע מבוסס על כך שמישהו מטריד מינית או על גניבה במשרד – דווחו על כך".

 

זו המלצה טובה לעובדים – אך לא פחות – למנהלים. "מנהל שמרכל או חי בסביבת ריכולים יש לו בעיה ניהולית כי כאשר ארגון עובד נכון יש מספיק נתיבי תקשורת פורמליים וא-פורמליים שאפשר להשתמש בהם", אומר מאירי.

 

איך נשארים במרכז העניינים גם בלי לרכל?

לדברי קשקש, "במקום להיות מפיצי האינפורמציה בואו תהיו אלה שאפשר לספר להם דברים מבלי שזה ייצא החוצה". לפי קשקש "הרבה אנשים לא מקשיבים; להקשיב זה לא לשמוע ורוב האנשים אוהבים להשמיע – כל המחקרים שמדברים על רכילות מתבססים על זה. אנשים מעדיפים למצוא חן, לספר בדיחה ולמשוך תשומת לב".

 

אז איך נוכל להיפטר מהנטייה לרכל, להתחבב על חברינו ועדיין להיות במרכז העניינים? בעזרת הקשבה פעילה, היא אומרת :

 

7 כללים להקשבה פעילה:

1.      הקשיבו עם כל הגוף

2.      היו באמת מרוכזים

3.      הקשיבו מתוך הערכה וכבוד

4.      אל תשכחו לשים לב לטון הדיבור

5.      הקשיבו למהירות ולקצב הדיבור

6.      שימו לב לשפת הגוף – מה האדם שמולכם משדר?

7.      במקום להשקיע מאמץ בלמצוא חן היו עסוקים בלהקשיב

 

 

לפי קשקש ההימנעות מרכילות במשרד תגרום לאנשים להבין שיש לה דברים משותפים, חיוביים הרבה יותר, מאשר הכביסה המלוכלכת של המשרד.  "ברגע שאנשים נמנעים מרכילות הם דווקא מהדקים את הקשר אחד עם השני כי פתאום הם מדברים על נושאים מעניינים כמו טיולים, תחביבים וספורט. הם מחליפים מתכונים, מדברים על שיעור היוגה של אתמול או על איזושהי תוכנית שהייתה בטלוויזיה.

 

"בסופו של דבר יש עולם עשיר בחוץ ושפע נושאי שיחה ולא צריך להיעזר בהשמצות וברצח אופי כדי למצוא חן". ובוודאי, כשכעת, הודות למחקר, אנו יודעים שאף האנשים עמם אנו חולקים את פיסות הרכילות לא רואים בכך דבר חיובי.

תגובות (0)
הוסף תגובה