הקמפיין התחיל בשלושה סוגים של שלטים בתחנות אוטובוס: "מתגעגעת", "כועסת", "מחכה". כל שלט מדמה פתק שחפרה לי אישה. איזה גבר נורמלי יכול לעמוד בפרץ החפירות הזה? הן מציעות לי תשוקה ואהבה בלתי מוגבלת. ללקק את האצבעות:
– "מתגעגעת אל הדרך בה נגעת בי פעם, לא מזמן, לידיים החזקות שלך, לריח שלך, געגוע לעיניים שלך שבורקות בחיוך שמח. חיוך שכבר הרבה זמן לא ראיתי. געגוע של אישה לגבר שלה".
– "מחכה לך אהובי ואמשיך לחכות כמה שרק צריך. התקווה מצטברת בי בכל חלקי הגוף-נפש שלי. מחכה כי אני מכירה אותנו. מכירה אותך ויודעת שאחרי הכל, הגבר שאני אוהבת לא יתן לי עוד לחכות".
– "כועסת כמו שרק אישה שאוהבת את הגבר שלה יכולה לכעוס. כועסת כי ההיעדר שלך מטריף אותי, מוציא אותי מדעתי. כועסת כי אתה לא קשוב לעצמך. כועסת כי בדיוק כמוני אתה יודע שיש פיתרון, והוא פשוט, והוא בידיים שלך".
מה הנשים רוצות ממני זה ברור:
הן אולי מדברות על הידיים שלי, אבל הן מתכוונות הרבה יותר נמוך. הן רוצות סקס.
מה הפרסומאי ("פה לפה" בבעלות מיכאל מור יוסף ועומר אסף) רוצה ממני זה גם ברור: שאפנה לרופא ואבקש מרשם לוויאגרה. גלולה אחת קטנה תהפוך אותי למכונת מין משומנת ומסוקסת. מה, בלי ויאגרה אני כבר לא שווה? כנראה שלא. אם זה מה שהן רוצות, זה מה שהן יקבלו. אקח כל כך הרבה ויאגרה, עד שהן ישתקו מעולפות.
בהמשך הקמפיין הן כבר הרבה יותר מרוצות. לא כועסת, לא מתגעגעת, פשוט אסירת תודה. "תודה לתותח שלי", זועק שלט אחד. "תודה לכפרה שלי", צורח שלט שני. "תודה למאהב שלי", מתנשף שלט שלישי.
נשים נשים, שק של נחשים. קצת ויאגרה, והן נמסות כמו חמאה בשמש.
ושלט נוסף מסכם למי שלא הבין: "גבר, מה זה 'לא נעים' אחד לעומת כל התודות שתקבל?"
רוב הגברים יעדיפו לקבור את עצמם בחולות ראשון לציון לפני שיצליחו לעמוד לפני רופא המשפחה ולבקש מרשם. הקמפיין נועד לעודד את הגברים הרפים והביישנים, בשיטה הכי עתיקה שיש במילון: המקל והגזר (ליתר דיוק: מקל רופס וגזר קשיח). ביישן יקר, אומר הסאב-טקסט של הקמפיין, שווה לך לעמוד בהשפלה האיומה שבפנייה לרופא המשפחה, כי זה ישתלם לך בגדול. במילים אחרות: רוצה שאשתך לא תכעס עליך? קח את הגלולה הכחולה וצא לזיין את העולם.
ואם זה היה הפוך?
אם הקמפיין היה מכוון לנשים, יש מצב שהן היו הורגות את הפרסומאי. אבל הוא לא. למעשה, תמונת העולם המצטיירת לא מחמיאה במיוחד לאף אחד מהמינים. הגברים אימפוטנטים במיטה ומחוצה לה, והנשים ? נשרפות מתשוקה, מתחננות בפני הגבר שיעשה להן טובה. קצת כמו השורה משירו של ארקדי דוכין: "אמא חולה ואבא חסר אונים".
האם זה אפקטיבי? האם הכרחי להשתמש בנשים כגורם המדרבן את הגבר לשפר את ביצועיו? האם גבר הלוקה בתפקודו המיני לא כמה לסקס לפחות כמו אשתו? למה בשם אלוהים אי אפשר היה פשוט לומר משהו כמו "תהיה גבר, קח ויאגרה"?
כמו שאני רואה את זה ? כל גבר מעוניין במין לא פחות מאשתו. אין צורך שזאת תרדוף אחריו כמו אם אובססיבית ותתחנן "דני'לה, תיקח את הבננה'לה". תסמכו עלינו, אנחנו קצת יותר אינטליגנטים מזה. כגבר משוחרר, לא נותר לי אלא להיעלב בשביל הנשים. כמה שהן צריכות להתרפס, בזהירות, בהתחנפות, כמעט על ארבע, כדי לזכות בקצת חסדים מיניים. למרבית המזל (או לרוע המזל ? עניין של השקפה) הקמפיין אינו מלווה בתמונות של נשים עתירות שדיים ומבט עורג.
מצד שני, אף גבר לא יתלונן על קמפיין שבו נשים מתחננות לחסדיו. גם לביישנים ולחסרי האונים מגיע סקס. אם הקמפיין הזה יצליח לשפר את חיי המין של זוג אחד בישראל ? דיינו.
אגב, דורון שרם כתב על זה סטטוס בפייסבוק: "פרסומת חדשה אומרת שאם תשתמש בוויאגרה מובטח לך שאחרי סקס יגידו לך 'תודה אהובי'. אצלי, הדבר היחיד שאומרים לי זה: 'אל תשכח להוציא את הכביסה מהמכונה'". אין לו מזל, לדורון. אחד המגיבים אצלו כתב: "אצלי הן אומרות: תודה, אלוהים!"
http://lan2lan.co.il
תקשורת אנושית