השנה ים עולה לגן חובה, וכך גם אני כנראה, מכיוון שהיא הקטנה שלי, כרגע אני לא רואה דרך אחרת לחזור לתקופה ההיא שעדיין לא היו שיעורים, מטלות רבות ומרובות, אז מלפני שבוע עליתי לגן חובה.
כמה מרגש לילדה וכמובן לא פחות לנו ההורים. זו השנה היחידה שהיא תהיה עם אחיה באותו בית הספר, מכיוון שאחיה לומד בכיתה ו' וים לומדת בחטיבה הצעירה (גן חובה וכיתה א' באותו המתחם).
בהתרגשות מרובה אני שואלת כל יום את הגדול ,בר האם ראית את אחותך בהפסקה, מי הרביץ לה? מה היא עשתה? בר הוא סוג של זבוב (מטפורי כמובן) עבורי הוא רואה ומספר הכל אחרת איך אני יחווה את החוויה הזו של היותי בגן חובה…
לקראת סוף אוגוסט הלכנו יחד כדי לקנות קלמר וציוד שנתבקשנו על ידי החטיבה. חיפשנו קלמר של עם איורי פיה ואת כל הציוד הנדרש: מחק, עפרונות, טושים וכו' וכמובן מחברות של "בנות", הרגשתי שהיא שומרת עליי לא לקנות את כל הציוד שרציתי בחנות, כל רגע היא אמרה אבל אמא יש לי בבית כזה, מזל שהיא היתה איתי.
ב-30.8 היה מפגש של הגננת והסייעת עם ילדי הגן, התעוררנו מוקדם בבוקר, (אגב מה זה השעה המוקדמת הזו 07:00?), ים לבשה שמלה חגיגית נעלה נעלים חגיגיות לכבוד המפגש וביחד פסענו לכיוון בית הספר. נכנסתי עם ים לכיתה כאשר אני מתרגשת ברמות וקיבלה אותנו הגננת ומיד לאחריה הסייעת עם חיוך רחב ואני בליבי חשבתי מעניין כמה פרפרים יש לה בבטן כרגע, האם יותר ממה שיש לי?, כתבנו את השם של ים על מדבקה כדי שהגננת תדע את שמה וניגשנו להתיישב במפגש.
לאחר מספר דקות הגננת ביקשה מאיתנו ההורים ללכת, לאחר שקיבלתי אישור מים, הלכתי הביתה לשעה כדי לסדר את הבית, לסדר את הבית? ממש בדיחה אפשר להגיד שהסתובבתי בבית כמו אריה כלוא בכלוב מטר על מטר. לאחר פחות משעה ברחתי חזרה לבית הספר וכולי התרגשות לאסוף אותה חזרה הביתה.הנה הנה עוד דקה הדלת נפתחת ואני שוב עם דמעות בעיניים, מה יהיה עם הדמעות האלה? נכנסת ומחפשת את הילדה שלי, כן היא עלתה לגן חובה וואי היא גדולה. אז כשאספתי אותה היא היתה כל כך מאושרת מהגננת כי היא יפה והסייעת חמודה כי היא נתנה לכולם סוכריה על מקל, רגע מה איתי, הרי גם אני בגן חובה לא?
סוף סוף ה- 1.9 הגיע, סוף סוף לא עבורי כי רציתי שהחופש יימשך עוד חודש, אבל הילדה רצתה לפגוש את הצוות החדש ולהכיר חברים חדשים. באותו בוקר ים התעוררה עם בר אחיה הגדול בשעה 06:30, התלבשה, הסתרקה, פיזרה על עצמה בושם ובאה אליי למיטה להגיד לי, אמא קומי אני מאחרת… מה מאחרת השעה מוקדמת עדיין לא 7:00, מה את עושה ערה? אבל זרמתי עם ההתרגשות הזו וקפצתי מהמיטה להתארגן.
ירדנו יחד עם הבן הגדול והכנו כריכים, כמובן שערב קודם היה ויכוח קל מה למרוח בכריך היא רצתה שוקולד ואני כבוגרת אחראית רציתי ממרח אחר אבל בסוף נשברתי, בכל זאת זה היום הראשון בגן חובה, צריך חוויה נעמה מהיום הראשון לא?. לאחר התארגנות אחרונה, כולנו יצאנו יחד מהבית בהתרגשות גדולה, הגדול עלה לכיתה ו' והקטנה לגן חובה. הגן נמצא בבית הספר, מה שנקרא חטיבה צעירה.
בכניסה לבית הספר חיכה לנו שטיח אדום, לרגע הרגשנו בהוליווד, הרמנו את הראש בגאווה, יישרנו את הגב, נכנסו עם רגל ימין לשטח בית הספר וכל אחד מאיתנו פנה לכיוון אחר, הגדול הלך עם אבא לכיתה, הוא התמקם בשמחה לאחר שפגש את חבריו הרבים.
הקטנה החלה להיצמד אליי ככל שהתקרבנו לכיתה, אבא הצטרף אלינו בכניסה לגן והיא נתנה לשתינו יד ובחצי חיוך שלה ואני שוב עם עיניים מנצנצות מדמעות, כן אותן דמעות של שלשום פסענו יחד פנימה.
הכיתה היתה מלאה בהורים ובילדים, ילדים ברובם לא מוכרים, חלק מילדי כיתה א' וילדי גן חובה ישבו מסביב לשולחנות וציירו, אחרים שיחקו בבצק וקבוצה לא קטנה של ילדים נצמדו להורים עם חשש גדול ועיניים פקוחות לרווחה.
לרגע הרגשתי צורך להיצמד לבת שלי, אבל הייתי חייבת להתאפס על עצמי ולהראות לה שהכל בסדר, זה יום מרגש עבורה, חיפשנו חברה ומצאנו שתי בנות מוכרות, ניגשנו אליהן , ים ושאר הבנות חייכו ושמחו לפגוש אחת את השנייה. הסייעת ראתה שאנו עומדים בצד ובאה לברך את ים בבוקר טוב, היא הציעה לה לבוא עם החברות שעדיין היו צמודות להוריהם לשחק יחד, כמובן שלא היתה הצלחה בהצעה הזו אולי כי לאמא היה קשה לשחרר?.
לאחר מספר דקות שכולנו בוחנים אחד את השני הגיע הצלצול, סוג של צלצול גואל עבורי לפחות, כמה אפשר להתאפק ולא לבכות, הרי אני מתאפקת כבר שלושה ימים רצופים, זוכרים? … הכנסנו את ים לחדר שבו עורכים מפגש בוקר. לאחר שהתיישבה עם שתי חברותיה, נשיקה וחיבוק ועוד נשיקה וחיבוק והבטחה מבחינתי שאני אהיה פה בשנייה שהצלצול יצלצל בסוף היום ואשתדל להיות ראשונה בפתח הכיתה.
דמעות עמדו בעיניה וגם בעיניי, אבל שוב התגברתי על כך ויצאתי מהכיתה כדי לבכות ביציאה מבית הספר.
שתהיה לכולנו שנה פורייה ומלאה בחוויות טובות ונעימות.