טוב, אז לא כולם שייכים לזן שקונה בגדים מיד שנייה. בסדר. אתם לא יודעים מה אתם מפסידים, אבל בסדר. יהיו לי יותר מציאות לאתר בויצ"ו (נראה אתכם מוצאים מכנסי וינטג' של ליוויס ב – 50 שקל במקום אחר. פראיירים! חה חה חה).
אתם אולי גם לא יכולים לחלום, להיות שייכים לזן שמחטט בשקית בגדים שאיזו צדיקה שמה ברחוב במקום בפח, למקרה שיתגלה שם אוצר. מבינה. באמת מבינה. אתם לא רוצים להתעסק במה שהפך כמעט באופן רשמי לזבל. אבל, זה לא אומר שאתם לא יכולים לקנות את הבגדים שלכם בזול באופן קבוע. הרבה יותר זול ממה שהרשתות הגדולות מאפשרות לכם ברוב ימות השנה.
העבודה של הרשתות הגדולות (ואתן יודעות מי הן, וגם אתם) היא לגבות מכם כמה שיותר כסף. חידשתי לכם! אה לא? שוין. אז אולי זה יחדש לכם: יש לכם את האופציה לשלם כל השנה מחירי סוף עונה. אאההההה…"I Think You May Have Something Here".
כשהייתי קטנה, המשפט שאמא שלי הכי אהבה לומר בהקשר לקניית בגדים היה: "חכי לסוף עונה". שנאתי את המשפט הזה. "עד סוף העונה לא יישארו כל הדברים שאני רוצה"..נהגתי לייבב, באופן שברור לי כי גרם לכך, שיום אחד תהיה לי בת שתעשה לי בית ספר וגם תיקון. קארמה זה זין. "אין מה לעשות", הייתה פוסקת אמא, ואני הייתי שונאת בחמש הדקות הקרובות גם את המשפט וגם אותה.
מה הקשר בין יחסי אמהות ובנות לצרכנות יד שנייה? אין. אבל אמא צדקה, למרות שאז – סוף עונה לא היה אפילו קרוב למה שהוא היום. 10 אחוזי הנחה יכלו לגרום באותן שנים להיסטריה רבתי – היום כבר יחתכו לכם 70 אחוז מהמחיר.
זוכרים שהייתם נוסעים לחו"ל בתקופה שהיו בה מבצעים והייתם מתחרפנים מגובה ההנחות הקיצוני? "בלונדון הם יודעים לעשות הנחה..50 אחוז, זו הנחה"…"בניו יורק כל החנות ב – 80 אחוז הנחה אחרי הכריסמס"…ועוד כהנה וכהנה משפטים של ישראלים. ככה זה עובד היום גם בישראל, אם אתם יודעים מתי לבוא. אז למה לקנות את חולצת הכותנה הפשוטה ב – 200 שקל (!) רק בגלל שבמקרה נכנסתם לחנות בין החודשים סוף מרץ – תחילת יולי?
אם חום הקיץ מגיע אלינו ביוני, ובתחילת – אמצע יולי כבר יש מבצעי סוף עונה לאופנת הקיץ…הנה כמה אופציות:
אופציה מספר 1: רכזו את כל קניות הבגדים שלכם לחודשים יולי-אוגוסט וינואר-פברואר. חבל, ממש חבל לקנות בגדים ונעליים ברשתות הגדולות במחיר מלא. שלא תטעו – אני לא מתנגדת באופן עקרוני לקניית פריטים איכותיים במחיר מלא כשצריך מדי פעם (למשל נעלי ספורט, מעילי עור, חזיות ושמלות ערב), אני כן מתנגדת באופן עקרוני לקניה של טי שירטים, ג'ינסים, נעליים עונתיות יומיומיות, צעיפים, שמלות וחצאיות, למשל, באיכות בינונית ובמחיר מופקע. אין לזה שום הצדקה. אתם יודעים כמה מתוך הבגדים שאתם קונים יושבים עליכם בול, אבל בול והם שווים בגלל זה כל שקל?אולי 20 אחוז. כבר חסכתם 80 אחוז ג'אנק.
אופציה 2: שנגזרת מתוך האופציה הראשונה: תמיד קחו אתכם מישהו ביקורתי ובעל טעם ועין טובה לבגדים. הוא/היא יעזרו לכם להימנע מקניות אימפולסיביות מיותרות.
אופציה 3: לכל הרשתות הגדולות יש חנויות עודפים. לכו אליהן. תמצאו שם אחלה מחירים.
אופציה 4: אתם לא רוצים בגדים יד שנייה? עדיין כדאי שתבקרו בחנויות יד שנייה, כיוון שהרבה מאוד חנויות קטנות ומעצבים צעירים מוכרים להן עודפים שנשארו להם, שבתורם נמכרים לכם בשליש מהמחיר המקורי. והם חדשים לגמרי, אל דאגה. דוגמא מהחיים: קצת לפני שהחלטתי להפסיק לקנות בגדים במחיר מלא, קניתי חולצת טי משגעת בחנות של מעצבת צעירה. שלושה חודשים מאוחר יותר נכנסתי לחנות יד שנייה, עשרות רחובות משם, ונדהמתי לראות את אותה חולצת טי שעלתה במקור 200 שקל, ב – 60 שקל.
אופציה 5: אני (ועוד כל מיני אנשים) תמיד טוענת, שאדם שלובש בגדים שיושבים עליו כמו שצריך תמיד יראה טוב, ותמיד יעורר התפעלות, גם אם מה שהוא לובש לא נחשב באותה העת לשיא האופנה. לכל עיר יש רחובות עם חנויות בגדים ונעליים קטנות ומשפחתיות. כנסו אליהן, לכו תדעו מה תמצאו.
אופציה 6: אני חייבת בכל זאת להזכיר את חנויות היד שנייה, ואני לא מדברת על הגנבים שמוכרים יד שנייה במחיר מופקע ולוקחים על כל מכנס מוכתם 500 שקל. לא. בחנויות האלה עוד פחות שווה לקנות מהרשתות. אני מדברת על מקומות כמו ויצ"ו ? כן ויצ"ו! יש שם אוצרות. כדאי לדעת – נשים בעלות ממון משאירות שם לפעמים בגדים של ולנטינו וגוצ'י שהן כבר לא רוצות, חנויות תורמות עודפים ואנשים טובים תורמים מארונם הייחודי. כששמלה עולה 40 שקל וחולצה 15 או 20 שקל ואין אותם לאף אחד חוץ מכם – אתם באמת רוצים להתווכח? יש עוד חנויות טובות לבגדי יד שנייה שגובות מחירים הוגנים ושפויים על הבגדים. אני ממליצה פשוט להיכנס לכל חנות יד שנייה ולעשות סקירת מחירים זריזה כדי להתרשם מהמחירים.