ומבחינת ההורה זו נטישה רגשית. נטישה שלאחריה הוא נותר כמעט תמיד ? פצוע ומדמם. וכל שנותר לו מעתה, הוא לשמוח בשמחת ילדיו ולסבול בצערם. וכל זאת מבעד לזכוכית הניכור שהקימו מגיל מסוים ואילך. ההורים מקישים על הזגוגית, אך מקבלים מיוצא חלציהם מבט ריק וקר. הוא לא רואה (מבעד למסכת ההורה) את האנוש הזקוק לאהבה הנוקש על הזגוגית.
ואכן זה לב הבעיה, הילדים שהתבגרו לא רואים את האדם שבהורה, הם רואים את התפקיד, את מסכת ההורה ? ונותרים קרים רגשית אליו כאדם בפני עצמו.
לקריאת המאמר באתר "פסיכולוגיה עברית", היכנסו: "יחסי אהבה ?נטישה, בין ילדים שהתבגרו והוריהם".