שפנפנה

רק מהסיבות הנכונות, כמובן.

רק מהסיבות הנכונות אני רוצה שתזיין לי את הצורה.

וכשאתה לא כאן,

אני עדיין זקוקה לזה כמו שפנפנה טבעית,

מבלי לתהות למה השפן הקטן קם בבוקר אל הגן,

וחיפש לו אחת כמוני.

אני כאן, כל הזמן, כל כך חיה ונושמת,

וגם אני אוהבת את זה, מאד.

מה רע?

למה לא, ריבונו של עולם?

למה לקח לי כל כך הרבה זמן לשאול למה לא?

וגם זה עוד פצע שנוקה כעת,

חוטא ונחבש לתמיד, כדי שיגליד.

ועכשיו, בוא כבר.

בוא לזיין לי את הצורה,

ואני אזיין לך מה שאני רואה לנכון

ושומרת בלבי,

בבקשה, בבקשה, בבקשה.