חוזרים הביתה, השעה כבר רבע לארבע, הקטנצ'יק צריך לאכול, הגדולים צריכים עזרה עם השיעורים, ביד אחת מאכילה, תוך כדי מסבירה את ההוראה או התרגיל, ביד השניה מנסה להגיע למשענת של הכיסא כדי לתלות את התיק שעדיין עליי מאז שנכנסנו, ואם זה לא מלחיץ מספיק, הקטנה בדיוק עכשיו (אמאא עכשיו…) רוצה את השוקו ניחומים שלה (מאז שאנחנו גומלים אותה מבקבוק,מאפשרים לה להתנחם בבקבוק שוקו אחד כשחוזרים מהגן..) ומסתובבת לי בין הרגליים כמו שרוך פתוח..
אני רק צריכה או עוד זוג ידיים, או או-פר שתכין לה שוקו בזמן שאני מאכילה את הקטנצ'יק , או למצוא חנות שמוכרת סבלנות ואת היכולת לדחות סיפוקים לילדים בני שנתיים וחצי, אני מראש אזמין ארגז!
בקיצור, שמח בבית ועדיין לא ארבע, רק לפני 13 דקות נכנסתי הביתה..
בראש אני מנסה להנדס את הפרוייקט:
את הכביסה הצבעונית שצריך להוריד לקפל ולסדר , את הלבנה שצריך עוד לשים במכונה, את ערימת הכלים בכיור מאתמול,ואת השטיח שאתמול הברקתי והיום בבוקר אכל עם הילדים עוגיות שוקולד-צ'יפס,וגם זכה לטעימה מהקפה שלי..
אני מנסה לחשב,אם את הקטנצ'יק אני מסיימת להאכיל עוד איזה דקה,שתיים, ואת הגדולים אני שולחת לעשות שיעורים בחדר לשם שינוי,ולא על השטיח בסלון, אני יכולה להשתלט על הפרוייקט תוך חצי שעה,45 דקות גג.
אני רק צריכה למצוא לקטנה תעסוקה… רק שאלו בדיוק השעות שהיא הופכת מכספיון חמוד וחינני לדג נקאי,כזה שנדבק על האקווריום מבפנים, ככה היא דבוקה עליי…
בזוית העין אני קולטת את החבילה שהוצאתי מהדואר, דיסק ילדים חדש, "החברים של גילי" יש מצב שזה קונה לי איזה 45 דקות של שקט מהקטנה,לא?
פיצי מסיים לאכול, משחרר גרעפס שלא מבייש עובד בנמל,ומתנמנם לו שבע וטוב לב על השטיח (המטונף, כן עדיין מטונף..)
הקטנה עדיין בין הרגליים,הדציבלים מגיעים לגבול ההתבכיינות "אמאאא… אני רוצהה שוקווווו…"
אני מכינה לה שוקו בבקבוק, היא לוקחת אותו לספה,מוצאת בדרך פינה בשטיח שנשארה נקייה אחרי פוגרום העוגיות מהבוקר, ומטפטפת שוקו בנדיבות ..
אני מכניסה את הדיסק, גילי חמוד, ממש חמוד, יש לו מין פרצוף כזה שעושה חשק להסתכל עליו, וקול נעים מאוד .
הקטנה מסתקרנת, שותה את השוקו ובוחנת את גילי, בכל זאת, אצלה החלפה של דיסק זה בדרך כלל איסור מוחלט,ואם היא ננעלה על דיסק מסויים,להוציא אותה מזה יהיה כמו לשחרר חתיכת סטייק מלסת נעולה של רוטויילר..
מסתבר שהיא נותנת צ'אנס לגילי.
מדובר למעשה במארז של 2 דיסקים + דיסק שירים אחד
(כאילו שלא מספיק לשמוע בריפיט בבית את הדיסקים,עכשיו גם אני צריכה את זה באוטו..)
הקונספט נחמד, זה למעשה דיסק עם כמה פרקים שעוסקים בנושאים שונים כמו סבלנות, דימיון, חלומות וחברים, כל פרק הוא כמה דקות מתומצתות,כשהוא נפתח תמיד עם שיר הפתיחה של "החברים של גילי" מכיל תוכן מסויים שמועבר בצורה קלילה ושובת לב,ע"י גילי וחברתו מיקה,ועוד. הפרק מסתיים בפינה הומוריסטית שנותנת פאנצ' חמוד,גם לילדים וגם להורים.
חשוב לציין שבסוף כל פרק שוב יש את שיר הסיום של גילי וחבריו, כולל הכיתוביות האלה שעולות בסוף, רק אחרי שהפרק מסתיים מתחיל פרק חדש ושוב חוזר הניגון, שיר פתיחה של גילי וחברים , תוכן מסויים,פינה הומוריסטית,וכתוביות הסיום. אחרי הפרק השלישי אפילו הקטנה שאלה, "אמא, זה לא היה כבר?" החלק הזה היה איך לומר, קצת מעיק.
דבר נוסף שתהיתי לגביו, למה לא הוכנסה כל הסדרה בדיסק אחד? סך כל הפרקים יחד,כולל עשר פעמים שיר פתיחה ועשר פעמים שיר סיום וכתוביות,לא עולה על 107 דקות, כפי שמציינים על האריזה, אז למה לטרטר אותי באמצע כדי לשים את הדיסק השני?
ההתרשמות מגילי דווקא ממש טובה,התוכן ממש נעים ועובר בצורה קלילה, טווח הגילאים המוצהר הינו משנתיים ועד חמש, למרות שגם הגדולים מצאו את עצמם צופים בעניין.
טעון שיפור דחוף הנושא של הכיתוביות בין פרק לפרק,הרי אף אחד לא ישים פרק אחד וזהו,וגם עניין החלפת הדיסק קצת מיותר בעיניי.. ועדיין למרות כל זה, מצאתי עצמי יושבת עם הכנופייה שלי על השטיח המטונף וצופה בשני הדיסקים של גילי,והאמת, נהניתי מכל רגע!
אז נכון,לא נגעתי כמעט ב"פרוייקט" שלי להיום, אבל נהניתי מאחר-צהריים נעים עם הילדים,ועם החברים של גילי.