סרט חדש "אין לי מושג איך היא עושה את זה" על פי סיפרה של המדהים של אליסון פירסון עלה החודש למסכים. הסרט, כמו הספר, מתאר את שיגרת יומה של קיית רדי. רדי אשת עסקים קרייריסטית מצליחה ואם לשני ילדים, מג'נגלת בהצלחה ובתסכול רב. מרוץ העבודה והמרוץ לאמהות משאיר אותה מתוסכלת במשך היום תוהה האם היא תראה היום את הילדים? שוב יירדמו לפני שתחזור? מה הפסידה בטיסה האחרונה? איך תרוויח עוד שעת שינה או הצצה במילים בבוקר ותצליח להתחמק שוב מסקס עם בעלה.
רגשות האשם שלה עולים וצפים, מודחקים ומושתקים, גורמים לה בעיקר לפעול, להוכיח ולכעוס. ברור לה בכל רגע שהיא משחקת משחק של lose lose ושהמפסידה העיקרית היא היא עצמה, עמוסת רגשות האשם.
"אין לי מושג איך היא עושה את זה" הוא אחד הספרים שכבש בסערה את העולם הנשי ובעיקר האמהי. זה לא שלא יצאו לפניו או אחריו ספרי מאמי אחרים, זה לא שלא ניסו לכתוב על דילמות מיוחדות אבל אליסון פירסון הצליחה כאן במקום שכולם נכשלו. אולי כי היא חשפה את כל השקרים הקטנים שכולנו חיים בהם ואת הציפיות הלא אנושיות מאמא.
אמא צריכה להיות הכל היא צריכה להיות אשת קריירה, מעניינת עומדת בקצב הגבר ומצד שני היא צריכה להיות אמא, להכין עוגה לגן, להיות עם הילדים ולוותר על עצמה.
פירסון חושפת את הזיוף שכולם לומדים לחיות בו ואת המרוץ המתיש אחרי הכל ובעיקר מרוץ להרגעת המצפון והפיצוי האין סופי לילדים. קיית רדי קונה מתנות במקום להיות עם הילדים, כיוון שזה הפיצוי הקל ביותר והזמין.
היא קונה ומפצה את הילדים על הזמן ועל ההפסדים הקטנים והפספוסים. הזמן שלה כל כך יקר שאפילו רומן היא מנהלת דרך המייל, הכל וירטואלי.
שרה גסיקה פרקר נבחרה לגלם את קיית רדי בסרט החדש "אין לי מושג איך היא עושה את זה" גסיקה פארקר המדהימה הגיע אלינו היישר מ"סקס והעיר הגדולה" אחרי שהתלבטה שנים בסוגיית האהבה ומערכות היחסים. כאן היא מגלמת כאן מישהי שונה לגמרי שהבינה שסקס והעיר הגדולה היא סידרה מעניינת אבל אין לאהבה ולמערכות יחסים דבר מהרגע שמגיעים הילדים. קיית רדי כבר מזמן שכחה מהי אהבה ולמה היא התחתנה דווקא עם בעלה. מרוץ החיים לא מאפשר לה כמעט לחשוב על זוגיות.
אז מה אומרת לנו קיית רדי? אולי שבעצם, ניצחנו כמעט את הכל. המצאנו מכונות שנוסעות, שטסות. החלפנו את הדיבור בתקשורת מהירה של מילים ואינטרנט. עכשיו אפשר לעבוד בהמתנה לחוג ג'ימבורי עם מחשב ניד ולדבר עם חו"ל מהסלולרי. יש לנו טלוויזיה ? ביבי סיטר משוכלל לילדים. אבל רק את רגשות האשם, לא רק שלא ניצחנו, אלא ישנה תחושה שהם מחריפים, משתלטים על המחשבות והעשייה שלנו.
מהרגע שנולד הילד הראשון שלנו נולדים איתו רגשות האשם. לפעמים הם מגיעים קצת קודם, בתחושה שמלווה את סוף ההיריון ואיתה השאלות אילו הורים נהיה. בדרך כלל הם מחכים קצת ואז פורצים החוצה, מלווים אותנו ולא מניחים. לפעמים, כמה מוזר, ככל שאנחנו נהנים יותר בעבודה או מתוגמלים מהעבודה רגשית, רגשות האשם מציפים אותנו יותר.
למה זה קורה? רגשות אשם הן הדרך שלנו להבין שעשינו משהו שלא תואם את האמונות שלנו. בהורות אנחנו נמצאים במאבק תמידי בין הצורך להיות הורים נוכחים לבין כל דבר אחר שאנחנו רוצים לעשות. רגשות אשם מלווים אותנו ומתחזקים גם שנולד ילד נוסף ואיתו הרהורים האם אנחנו מזניחים את הבכור? האם אנחנו עייפים מדי? עצבניים?
העולם המודרני הצליח להביא איתו עודף ציפיות. ציפיות שלנו מאיתנו וציפיות של החברה מאיתנו. הציפייה להצליח בעבודה, להתקדם, להיות הורים טובים, להראות טוב, לא להזניח את המשפחה ולא את הקרירה. החברה שופטת אותנו ובמקביל אנחנו שופטים את עצמנו ומגלים רצון להיות הכי טובים. אלו הופכים את החיים למורכבים ובלתי אפשריים.
אז למה רגשות אשם לא עושים לנו טוב?
בין הורים לילדים יש מערכת יחסים שונה ומיוחדת. זו לא מערכת יחסים הדומה ליחסי עבודה, זוגיות או כל דבר אחר שאנחנו מכירים. כלפי הילדים שלנו יש לנו אחריות. אחריות עצומה ותמידית ושאנחנו עומדים מול הילדים שלנו מלאי רגשות אשם משהו מהסמכות שלנו נעלם.
החלטות נכונות בהורות שלנו מתקבלות על ידי מחשבה ותכנון ולא על ידי פעולה או תגובה לסיטואציה. כשאנחנו מונעים מרגשות אשם, במקום החלטות נכונות, אנחנו מנסים לפצות ולרצות אותם, למשל לא נריב והתווכח בדיוק עכשיו, אחרי שהילדים רק חזרו מצהרון. לא נעמוד סמכותיים מולם כשחזרנו באיחור מהעבודה. נרחם עליהם ונקנה להם כל מה שירצו. נקנה, ניתן, נעשה ואולי נרוויח קצת שקט. שקט אמיתי מהכעס של הילד ושקט, שקט מרגשות האשם שלנו, שמהדהדים בראש, בנפש.
במעגל קסמים אנחנו מעבירים מסר בעיתי לילדים שלנו: "אני לא בסדר" או " איזה מסכן אתה", שהנה אנחנו התנהגנו לא נכון והם הקורבן כאן. עם תחושה שכזאת התנהגות מניפולטיבית מצידם תגיע מהר. הילדים שלנו מצליחים להבין מתי אנחנו לא בטוחים בעצמנו, חושבים שהתנהגנו לא בסדר ומבינים שכאן תורם לפעול.
מה כדאי לעשות איתם, עם רגשי האשמה?
- כדאי לבדוק למה הם מופיעים, אל תנסו להשתיק את הקול הזה בתוככם שמנסה לומר משהו, תקשיבו לו ותשאלו את עצמכם – האם אני באמת במקום שאני רוצה להיות? האם אני משקיע מספיק בדברים החשובים לי? יש לי מושג מה באמת חשוב לי? כדאי לברר אם רגשות האשם נובעים ממני- מהאמונות והתקוות שלי או שאולי הם מושפעים מציפיות החברה ממני?
- תפסיקו להשוות את עצמכן לאחרים. יש סוגים שונים של הורים והשקעות שונות בילדים. כמו שאנחנו משתדלים לא להשוות בין ילדים אל תשוו גם את עצמכם להורים אחרים.
- אל תקשיבו לאחרים . לאורך החיים אנחנו תמיד פוגשים אנשים שמרגישים שהם יכולים להסביר לנו מה נכון בשבילנו וכמובן איפה אנחנו טועים. זה הזמן להפסיק להקשיב לקולות מבחוץ ולהקשיב לקול שלכם.
- תקבעו לעצמכם סדר העדיפויות שלכם. סדר העדיפויות הזה ישתנה בכל תקופה אבל המחשבה על הדברים שחשובים לכם והידיעה שאתם פועלים ממחשבה ולא כתגובה לסיטואציות, כבר משפרים את המצב.
- גבולות. אנחנו מקשרים בין גבולות לילדים אבל זה הזמן להציב גם לעצמנו גבולות. להחליט עד מתי אנחנו משקיעים בעבודה ומתי חוזרים הביתה. אפשר להציב גבולות גם לדרישות המעסיקים ולהגדיר מראש מה אנחנו מוכנים לעשות.
- בסופו של דבר בעולם שהמציאו בו כמעט הכל, עדין נשארו רגשות אשם. לפעמים רק עוד זמן עם הילדים, זמן אמיתי, לא זה הכלול בתוך זמן האיכות , או ארוז בתוך חבילות חוגים, יעשו את ההבדל.