יום אחד לפני חמש וחצי שנים זה קרה-הפסקתי לישון.
אחי הקטן (25) "נרצח" ע"י נהג שיכור בתאונת פגע וברח כשחצה את הכביש במעבר חציה באור ירוק. (כמו אותה מדריכת יוגה מפורסמת ועוד הרבה אחרים שלא מספרים עליהם).
את הנהג תפסו שפטו ושיחררו למה? מחוסר עניין לציבור ואולי כי התאונה הייתה בעיר ניו-יורק ואחי לא היה אזרח אמריקאי.
אותו אירוע היה מבחינתי ומבחינת משפחתי רצח, פיגוע לכל דבר פגעו לנו באחי הקטן,פגעו לנו במשפחה ופגעו לנו בנשמה.
עברנו 24 שעות של חוסר ודאות,בהתחלה סיפרו שהוא נפגע בתאונה וה 24 שעות הראשונות יהיו קירטיות,אחר כך אמרו שנשארו לו רק 24 שעות לחיות וכשהגענו לבית החולים גילינו שהוא במצב של מוות מוחי וכל מה שנשאר לעשות זה להיפרד.
אלו היו 24 שעות שנמשכו כמו 24 שנים,כמו נצח.
4 חודשים אחר כך עוד משפחה נפגעה, משפחת שליט,הם חיים בעולם חוסר הודאות הנוראי הזה כבר 5 וחצי שנים ומחר בתיקווה יוכלו לצאת מהעולם הנוראי הזה להיפרד ממשפחת השכול ולהפוך למשפחה רגילה. שבה כל בני המשפחה חיים!!!!
רק מי שחווה טראומה נוראית כזאת יכול להבין את משמעות המילה חיים ולהעריך אותם כל בוקר.
רק מי שהוא חלק ממשפחת השכול יכול הבין מה הם הגעגועים הנוראים האלו שרק הולכים ומתגברים (הזמן לא עושה את שלו-זה השקר הכי גדול שמספרים).
רק מי שאיבד בן משפחה יכול להבין את האושר הגדול שיציף מחר את משפחת שליט אם גלעד יחזור חי ונושם.
ורק בגלל זה בתור אחות שכולה אני לא יכולה להבין את אותן המשפחות שעתרו לבג"צ (אני לא נכנסת כאן לשיקולים פוליטיים ובטחוניים).
אם הרוצח של אחי היה ברשימת האסירים המשוחררים מחר ויכולתי להחזיר אח,או ילד להוריו לא הייתי חושבת פעמיים ומאשרת את העיסקה.
איך אפשר למנוע ילד מהוריו? אח מאחיו? הרי שום דבר בעולם לא יחזיר לנו את קרובינו שאיבדנו!!
גם לא יצר נקמה שהוא כנראה היצר החייתי הנוראי שחי בתוכנו והלוואי והיינו נפרדים ממנו.
לפעמים צריך לדעת לשחרר,לחשוב קצת על האחר. תמיד אומרים לנו "תהיה 5 דקות בנעליים של האחר בצד שלו ואז תבין" אני בצד של האחר ואני לא מבינה, איך כל האחרים בצד שלי לא מרגישים את אותה חמלה,איך לא שמים את האגו והכבוד בצד .איך לא מאפשרים את הנס שהיו שמחים שיקרה גם להם: לעשות את התהליך ההפוך -לעזוב את משפחת השכול ולחזור למשפחה שמחה!!
אני מקווה שמחר יפגשו משפחת שליט עם גלעד והם אחרי 5 וחצי שנים יוכלו לחזור לישון!
מקנאה ומאושרת בשבילם.
יעל אוריאלי
וזהו אחי עמרי היקר מתה מגעגועים