לא פעם בחיים אנו מגלים כי בחרנו בדרך שגויה , או שאנו נכנסים לדרך ללא מוצא, כאשר בתוך תוכנו אנו עדיין מקווים כי אולי, רק אולי, יגיע איזה פח שמן (הכוונה היא ל- OIL ולא FAT GARBAGE) נסתר, או איזה גיי לבוש בטייץ כחול עם האות ASS על החזה, וישנה לגמרי את התוצאה הברורה.
ולמרות זאת, אנו ממשיכים, צועדים ככבש לפיתה, במין תנועות ידועות מראש, כשהתוצאה ידועה והדרך גם כן.
חשבתם על זה פעם?
כמה דברים בחיים אנו יכולים באמת לצפות? כמה כאבי לב מיותרים אנחנו יכולים למנוע או לפחות להתחיל להתרגל אליהם מבעוד מועד במקום לחכות למועד האחרון והקשה יותר?
כל שעלינו לעשות, הוא פשוט לוותר. בקלות או לא בקלות. את מי זה מעניין? פשוט להפסיק להתמודד , להסתובב וללכת למקום אחר.
כמו במהלך האחרון במשחק של סנוקר/ביליארד, כאשר לשחקן היריב מוכן הכדור האחרון על "מגש של כסף" (יכולתי לכתוב 'קרוב לחור' אבל כל פעם שאני כותב חור אני מפחד שמישהו יקרא את זה ואשכרה יתגרה) וכל שנשאר הוא לתת את המכה הבטוחה, הקלה, הבלתי נמנעת ולנצח את המשחק. ועדיין, תמיד יש בנו את היצר המוזר הזה לקוות. לקוות שמשהו יקרה. זה הרי פסיכי, למה שזה יקרה? אם השחור מוכן, המשחק גמור.
אבל לא!
אנחנו לא קופים (כבר לא) ובטח שלא רובוטים (עדיין לא) אז למה לנו לוותר? למה לנו להבין? למה לנו להיכנע לבלתי נמנע?
הרי תמיד אפשר לפתח תקווה (לא לעבור לעיר, אישית אני לא סובל….אבל כמו שהשוק נראה כרגע, יש מצב שאני עוד אגור שם).
גם כשהמצב באמת גמור, תמיד יגיע (המעצבן) זה שינסה להרים אותנו ולהראות לנו את האור שבקצה. וזה תמיד מזכיר לי את המשפט שאם הכל הולך בכיוון שלך, תדע שאתה נוסע בנתיב הנגדי.
פעמים רבות קיבלנו החלטות , כאשר ידענו שהתוצאות יכולות למוטט או להרים, להרוס או להקים. ועדיין החלטנו אותן.
לקחנו את הסיכון. כי כמו שאנחנו אוהבים לפתח תקווה (אתם רואים ? זה בלתי נמנע, אני אגור שם אני אומר לכם…..) שהמצב נראה גמור, אנחנו גם אוהבים לסבך אותו כשלא צריך.
העולם היה פשוט יותר אם לכל דבר היה פתרון אחד או מוצא אחד.
ככה, לא היינו מתחכמים, ובטח שלא טועים, כי הרי טעות נחשבת לטעות כאשר בוחנים את האופציות האלטרנטיביות שלא עשינו במקום….
אבל הוא לא, העולם…..
אז לסיכום חברים, זה לא באמת משנה מה נחליט, הרי תמיד נחשוב על הדרך האחרת, זו שלא בחרנו…..זו שהיתה יכולה להוביל אותנו למשחק אחר, עם חוקים אחרים. אבל משום מה אנחנו תמיד שוכחים, שכשהשחור מוכן…..המשחק גמור!