היה לי ילד.
חמש שנים, ארבעה חודשים ושבוע אחד.
והיום מסרתי אותו.
מסרתי אותו חזרה להוריו הביולוגיים.
ילד מאומץ, שהיה שלי ושל כל המדינה.
וגם של הוריו.
ילד אהוב, שדאגתי לו, והפגנתי בשבילו, וצעדתי בשבילו,
וכססתי ציפורניים בשבילו,וחתמתי על עצומות,וקניתי חולצות, ודגלים.
ילד שנתתי לו "לייקים" בטירוף, בימים שהוא בכלל לא ידע מה זה פייסבוק.
שבכיתי בשבילו לפני שבוע בדיוק, כשהוא חזר הביתה מהשבי.
לילד הזה שכל כך הרבה זמן חיכיתי והתפללתי, וששילמתי מחיר כבד עבורו.
כבד מאוד .
עבור החופש שלו.
ואני אמשיך לשלם , במחיר הביטחון שלי ושל ילדיי פרטיים ,בכל יום ובכל שעה.
מחיר שאני משלמת, אבל לא מתחרטת. ככה זה עולה , חיים של ילד.
היום אני מוסרת אותו, מחזירה אותו, הוא כבר לא שלי ,הוא חזר להוריו הביולוגיים.
אלו שחיתלו,והעניקו,ופינקו, וחינכו,ודאגו והתרגשו מהחיוך הראשון,המילה הראשונה, החיבוק
הראשון,הצעד הראשון, היום הראשון בגן,בביה"ס,בתיכון, בצבא.
היום הילד הזה חוזר להוריו, אלו שימשיכו להיות לצידו בלילות , בסיוטים, אצל הפסיכולוגיים, ובכל תהליך השיקום.
היום ,למילים :"גלעד שליט חוזר הביתה" יש משמעות אחרת. קוסמית.
היום אני מחזירה את גלעד.
אביבה, נועם, המשיכו לחבק, לעטוף ולטפח את הילד שלי, שנתתם לי לאמץ ולהיקשר אליו, ולעבור
את כל חמשת השנים האחרונות, ארבעת החודשים,והשבוע הזה.
תשמרו עליו ותלחמו בשבילו כמו שנלחמתם עד עכשיו.
הוא פה.
איתכם.
שלכם.
לתמיד.