לא ברור איך קרה שהגעתי למצב שאני פותחת בלוג.
כן, כן, לא ביג דיל ומי כבר יקרא את זה, אבל עצם העובדה שהמילים שאני מקלידה ברגעים אלו יעלו לחלל הוירטואלי וישוטטו להן עד שמישהו משועמם להפליא יתקל בהן במקרה בחיפוש של משהו אחר בכלל דרך הגוגל, היא עובדה מפתיעה. אותי כמובן, אלא מי עוד נמצא פה?…
אז די להקדמות. נתחיל.
בשונה מבלוגים אחרים, אינני טורחת להציג את עצמי. זה לא באמת מעניין. מה שמעניין הוא מה שיש לי להגיד כאן ועכשיו ולא מאיפה באתי.
ובכן, הבשורה על פי הבלוגרית הנוכחית היא….
just go with it
ובקיצור- אפשר פשוט לזרום עם החיים?
כמו שזה נראה, זו משימה בלתי אפשרית. כל המירוץ הזה של החיים. לקבל החלטות, לבחור כיוונים ולחשוב על העתיד.
לחיות את הרגע נראה לי כמו משפט כזה שאומרים….
אבל החלטתי שמהיום אני זורמת. לא נשמע טוב, אבל נו, אני הבנתי למה התכוונתי.
אסיים עם הסטיקר האהוב- "תן חיוך, הכל לטובה!"