הכתבה הבאה אינה מבוססת על חומר מדעי- אלא על חומר וודאי!
תארי לעצמך, שהיתה לך אבקת פלאים, שרק את היית יודעת לרקוח ממנה משקה, והבוס שלך, היה זוכר את זה,פונה אליך באופן אשי, ומבקש ממך כוס מן המשקה המשקה הזה- לא היית מכינה לו?!
ונניח שהיית מכינה יום ביומו, אחרי כמה חודשים במשרד, היית מפסיקה את הכנת המשקה? האם את והבוס הייתם חולקים קשר מיוחד בעקבות הכנת המשקה שלכם?
ובכן, תארי לעצמך מצב הפוך- יש לך אבקת פלאים, הבוס שלך יודע שאבקת הפלאים שלו, נמצאת אצלך- אבל זה לא מכבודך, מנוחיותך, לקום ולהכין לו את המשקה בשבילו-
איך ישפיע העדר המשקה על המשך תפקודי המשרד שאתם מנהלים יחד?
אני מודה, הכנת המשקה, מגבילה אותך קצת בתלבושת שאת לובשת למשרד. לפעמים בעת הכנת המשקה, הוא קצת מטפטף, ובגדייך אפילו מתלכלכים קמעה- אבל מה- בשביל דברים פעוטים שכאלו תוותרי על יחס מועדף בינך ובין הבוס?
אני מניחה שרבות מכן הבינו, שהמשרד הוא החדר החמוד, שעיצבתן במיוחד בשבילו, והבוס הוא לא אחר מאשר התינוק האהוב שהנה עתה ילדתן לתוך עולמכן.
אין דבר שיותר מרגיע את התינוק – לא תמצאו בשום שילב/ שלב מוצצים/ נוצצים דבר שיהיה יותר ייחודי עבורו, שיהיה מיוצר במהדורה יותר פרטית, מאשר החלב שההתעברות שלו בתוכך ידעה לייצר.
יש לך משהו, שאף אחד אחר לא יכול לתת לו בכל העולם- פרח לב הזהב- אם תרצי- תוציאי את הציצי ותני לו- כמה פעמים שהוא רק ירצה- כמה פעמים שאת רק תרצי. את עוד תתגעגעי לימים בהם החלב אשר נובע ממך, היה המענה לכל.
נתבקשתי, בתור מניקה מדופלמת, לספר למה טוב להניק. אז נדמה לי שעל השאלה הזו כבר עניתי, ועתה אוסיף ואסביר, למה כדאי למשוך את ההנקה, הרבה מעבר לשנה הראשונה, שבה הכולסטרום של הימים הראשונים, והויטמינים המינראלים ותרגול 'חינם' של השרירים הטבעתיים של השנה הראשונה עושים פלאים במערכת החיסונית של הנסיך.
מסתבר, שחוץ מהמערכת החיסונית, שהיא הראשונה בחשיבותה, ללא צל של ספק, ישנה גם מערכת התנהגותית, שנראה כי היא מבצבצת ובאה במקביל לשיניים
הוא לא מפסיק להיות תינוק אחרי השנה הראשונה, רק בגלל שיש אימהות שהולכות לעבודה.
הוא ממשיך, תודה לאל, לרצות דברים, הוא צריך דברים, חלק ממאווייו מבטא התינוק בשפה שדומה לשפתנו- זה החלק שאני נוטים להבין. חלק מרצונותיו, בעוונותינו אנחנו מפספסים. הוא עייף הוא רוצה מנוחה. הוא מחפש רגיעה- את עייפה את מחפשת רגיעה.
לא אחת אני מוצאת את עצמי שואלת את הילדים, שאלה רטורית- איפה סבתא? לא אחת אני עושה חיקוי של איזו דודה פולנייה שבאה לבקר- איפה אמא, היא שואלת- עושה עוד ילד?
לא אחת, אני מוצאת את עצמי רוחצת כלים, ומתנחמת, בכך, שתיכף יש ציצי- זמן חיבור.
אח- אם היתה נוסחה לזמן חיבור גם ביני ובין לגיל 18, 12 ו9. לא צריך לחשוב, לא צריך להסביר, לא צריך לערבב, להכין, לרחוץ, לקנות, לחשוש שנגמר, לא צריך לתת כסף, לא צריך להתווכח, להתנצל, להתפצל
אפשר פשוט לעשות מה שכיף לעשות- הוא בשלו, כלומר בשלי-וגם אני בשלי, שזה בדרך כלל סרט רגוע, ללא סאונד, שלא להפריע את מנוחת הלוחם. זמן חיבור- ציצי מנחם.
ואם מישהו אומר משהו- ובייחוד אם זה הבעל- תמיד אפשר לדבר בשפתו ולהזכיר לו, שהרכב מנצח לא מחליפים.