אני כותבת לכן אימהות לפגים ובכלל לכלל האימהות באשר הן, בכדי להביא למודעותכן- "אתן לא לבד". כל העבר שחשבנו שנמצא מאחורינו: השהייה בפגייה, היציאה הביתה משאיר אותנו לעיתים עם מגוננות יתרה עבור ילדינו (הפגים) וזיכרון עמוק שמשאירים אותו מאחור בפינה חשוכה.
אספר על עצמי ועל חוויותיי הכואבות. קוראים לי פאני בן ברוך ואני אימא לפעוטה בת שנתיים וחצי בשם נוגה שאותה ילדתי בבי"ח אסף הרופא בשבוע 23+5 ימים ובמשקל לידה של 490 גרם. ההריון שלי היה הריון עם תאומות לא זהות, הריון לא קל בכלל, שנמשך מעט זמן יחסית ובעת הלידה התאומה הראשונה יצאה לאוויר העולם ללא דופק ונוגה נולדה זמן קצר אחריה ולמזלנו הרב יצאה חיונית כדי שיטפלו בה כראוי: הנשמה והבאתה לטיפול נמרץ במחלקה לטיפול מיוחד לילוד – הפגייה.
לא פשוטה החוויה הכל כך לא טבעית בפגייה- עם כל הצפצופים של הפולסאוקסימטר, השאיבות והכנת המזרקים (הרוטינה הבלתי פוסקת הזאת), המראות והסיפורים שאנו נתקלים בהם ולמרות זאת אני יכולה לומר שמהפגייה לאחר 7 חודשים של אשפוז יצאתי מחוזקת ובעלת בטחון לגביי תפקודי כאם עם תינוקת בעלת צרכים מיוחדים- אם בתחום הנשימתי ואם בתחומי היום יום ברחצה, האכלה נטילת תרופות, טיפול פיזיותרפיסטי, שאני מעניקה לבתי מזה שנתיים וחצי בלי קשר להתפתחות הילד ולמעון השיקומי כיום), החתלות וזמניי התנהלות באופן כללי.
יחד עם תחושת הביטחון יצאתי עם תחושה של פחד מהמעבר החוצה, כשהבת שלי חשופה לכל החיידקים, שינויי מזג האוויר שמביאים איתם וירוסים וזה לוקח אותך אפילו למקומות אפלים של מצוקה נשימתית ואף לפחד לאבד גם את הבת שנותרה. תחושות שאת בדרך כלל שומרת לעצמך או משתפת, אבל לא תמיד מבינים אותך עד הסוף – אלא אם את מדברת עם אדם שחווה את החוויה שעברת ולעיתים את חשה לבדך במערכה.
יחד עם כל החוויות והתחושות קיימת אצלי גם תחושת האובדן- עליו אף אחד לא מדבר איתי בזמן שאני בפגייה ואף גם אני לא מדברת על בתי ז"ל שאיבדתי, כדי להגן על עצמי ולשרוד את התקופה הזאת, כשאני עבור נוגה בתי בלבד חזקה ומחזקת אותה בתפילותיי ובשירה.
האובדן לא פשוט לעיכול ולעיבוד והוא יוצר חללי ריקנות לא פשוטים בלשון המעטה. מצד אחד מציף מצד שני ולא תמיד יודעים כיצד להתמודד עם כל הרגשות והתחושות שעוברות עלייך ולזהות את הרגש והתחושה שעולה.
הייתי שם בתוך הריקנות הזו שלא ידעתי את מקורה, מאיפה הדיכאון הזה? וממה הוא נובע? מהלידה או מהאבדן? אולי שניהם יחד? ולא היה לאף אחד תשובה לתת לי והייתי די לבד (עם חברות, משפחה שעטפה אותי, בעל)
אף אחד לא הבין ולא הזדהה איתי חוץ מגיסתי שחוותה אובדן וידעה לחבק אותי חזק כדי שהדמעות תצאנה החוצה עד לידי פרץ בכי עמוק וקורע מבפנים שיצר שחרור ופינוי מקום לתחושות אחרות שיועלו בי ורגש אחר גם כן. לאחר 2 סדנאות של ה"שקט שאחרי הסערה" הנוגעת ברגשות, תחושות וזיהוי שלהן אצל נשים שחוו אובדן בעת הריון ולידה ובכלל אני יודעת כיצד להשתמש בכל רגש ותחושה שעולה ולנתב אותה עבורי ולטובתי ואף נותנת לעצמי המון לגיטימציה רגשית ופיזית כדי להביע את כל אשר עולה בי ולהשתמש בו שוב עבורי ולטובתי.
כיום אני בעיצומה של סדנא נוספת להעצמה אישית שמאפשרת לי לראות את כל חיי כחלקי פאזל שמתחברים יחדיו בתיאום נכון ועם הבנה מלאה לכל החוויות הקשות שעברתי.
עוד תחושה שמתגבשת לה, זאת התחושה שאני יכולה לתרום לכם יוצאי הפגייה- אתם שרק יצאתם משם ועוד לא הפנמתם את אשר עובר עליכם ובדרככם ואף זקוקים לסיוע התפתחותי ותפקודי בכל הנוגע לילדיכם. בכל זאת אני יכולה לסייע מתוך הידע המקצועי והניסיון הרב שצברתי כמטפלת בתחום ההתנהגותי וכמטפלת בתחום חיזוק ושיפור מערכות התחושה של הגוף מבחינת ויסות תחושה ותפקודים בתחומים נוספים (כגון: שפה, תנועה, קורדינצייה, חיזוק יעילות תקשורת מוחית ושיווי משקל, מוטוריקה עדינה וגסה) ואף להעביר הלאה את כל ההתנסויות שלי וההזדהות איתכם בחוויה הקשה שעברתם מעצם זה שעברתי אותה בעצמי ועל בשרי.
אני פנויה ללוות אתכם ולקדם אתכם בדרככם להצלחה ולתת לכם את התחושה שאתם לא לבד ויש מי שמבין ומדבר בשפתכם ויכול לסייע ולקדם אתכם מבחינה אישית וטכנית עם כל הזכויות המגיעות לכם כהורים לילדים פגים.