גברים ונשים, מאדים ונוגה, אבל סקס זה סקס, וסקס מוכר. אבל מה הוא מוכר, גם כשהוא מגיע במנות קטנות של פלירטוט תמים? כשנשים וגם גברים מוטרדים מינית מדי יום ועולם העבודה הופך תחרותי יותר ויותר, האם ישכיל לעשות מי שינצל את יתרונותיו המגדריים כדי לקדם אינטרסים במקום העבודה, או שמה יעשה לעצמו נזק תדמיתי? הדעות חלוקות, ללא ספק.
תומר, מנהל פרויקטי הדרכה בחברה גדולה, ובחור נאה מאוד, מודה כי כאשר הוא ניצב מול לקוחות או קולגות מהמין הנשי הוא עושה, באופן מודע, שימוש גדול יותר במחוות פיזיות. "אם אני בראיון עבודה או בשיחת עבודה פנים מול פנים עם אשה, אני מודע הרבה יותר לתנועות הגוף שלי ומשתמש יותר בחיוך, מבט פלירטוטי והומור מאשר בפגישה עם גבר". עם זאת, הוא מדגיש כי השימוש במחוות כאלו ואחרות עוזר רק חלקית, ובשום אופן אינו מחליף מקצועיות. "יכול להיות שלפעמים המראה החיצוני שלי עוזר לי אפילו ללא ידיעתי, אבל ברור שזה רחוק מלהיות הדבר היחיד שעוזר לי להצליח בעבודה. שילוב של יחסי אנוש טובים, מחוות פיזיות והרבה מקצועיות זה התמהיל הנכון".
שימוש בפעולות פיזיות כמו חיוך, מבט ותנועות גוף מסוימות יכול בהחלט לתת לאותו אדם בין אם גבר או אשה, יתרון יחסי על פני מי שאינו יודע איך להשתמש בהן, כך על פי נילי מזרחי, מטפלת מינית וזוגית מוסמכת ומרצה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. "כל אדם שמשקיע בעצמו זה א'-ב' של התקדמות בעבודה. ברור שככל שאדם, גבר או אשה, ישים לב לעצמו יותר -הוא גם יקרין יותר ביטחון ותחושה נעימה, ודבר זה יקדם אותו וייתן לו יתרון יחסי על פני אחרים. אין לנו אין שליטה על מוחו של האחר ואם אחר בוחר להתגרות בגללנו זו הבעיה שלו. פגשתי נשים רבות שמסתירות את שערן וגופן ובאופן כללי את מיניותן, וזה בדרך כלל מצביע על איזושהי בעיה שקיימת עם המיניות או הנשיות שלהן. כנ"ל אצל גברים".
איריס שטרק, רו"ח ומנכ"ל חברה, מדגישה כי מניסיונה, מראה חיצוני מהווה חלק מרכזי מהרושם הראשוני שנוצר, אך רק מהרושם הראשוני. "הקפדה על לבוש, ניקיון, חזות חיצונית מרשימה יחד עם כושר ביטוי ברמה גבוהה, בהחלט יוצר פתיח טוב. לבוש פרובוקטיבי, תכשיטים באף או באוזניים, דיבור זול, ייצרו כמובן רושם הפוך, אלא אם הם תואמים תדמית מסוימת שהמועמד רצה ליצור. כולנו כבני אדם מושפעים מהמראה ואין ספק שאנשים בעלי חזות נאה וחיוך כובש זוכים להעדפה, אך זו משפיעה רק ברגעי ההיכרות, אחר כך כל אחד נמדד לפי הישגיו ותרומותיו".
הקו הדק בין פלירטוט, יחסי אנוש טובים והטרדה מינית
ד"ר ענת מאור, מרצה ללימודי מגדר ומיניות ציבורית באוני' בר אילן, באוניברסיטה הפתוחה ובמכללת רופין, ולשעבר חברת כנסת ואחת מיוזמות החוק למניעת הטרדה מינית, מדגישה כי הקו בין שימוש תמים במילים מסוימות ובמאפיינים פיזיים להטרדה מינית דק מאוד, במיוחד בעולם של היום. לדבריה, אין כל רע בכך שנשים וגברים מנצלים את כל החוזקות שלהם בעבודה, ובלבד שהם מבינים שלא מדובר כאן בשום סוג של פיתוי אלא ביצירת קשר אנושי וקרבה שיכולים בהחלט לסייע בקידום האינטרסים בעבודה.
"מצוות אל תעשה הן ברורות – אסור שתהיה הטרדה מינית, זה לא רק נורמה זה חוק. עם זאת, מגע אישי לא פיזי הוא בהחלט חלק מהסטנדרטים שמגדירים יחסי האנוש טובים, שבהחלט מעלים את היכולת להצליח. לא מדובר כלל במיניות אלא בחן והדגשת הייחודיות האישית. אדם צריך להשתמש בכל היכולות החיוביות, במינון הנכון. מה, אנחנו מעדיפים שייכנסו לימונים חמוצים ומחוספסים בבוקר או עובדים מחייכים ונעימים? עדיף חיוך מעושה על חוסר חיוך".
מאור מדגישה כי בכל הנוגע לנשים והיחס של החברה לאופן בהן הן מציגות עצמן, יש לעשות הפרדה ברורה בין אשה הבוחרת להתלבש ולהתנהל באופן נשי ובין מיניות. "חיבור החיוך, המבט והחן של אשה עם סקסיות הוא לא נכון. סקס זה במיטה, ונשיות היא נשיות. אם אשה מתלבשת בטוב טעם ובצורה מושכת זה לא מיני – זה נשי וזה מעולה. כנ"ל לגבי חיוך ויחס חם ואנושי. שוב, ביחס לנשים צריך לעשות את ההפרדה בין סקס ונשיות".
חציית הקו: גבר עלול להיתפס כמסוכן ואשה כ"נותנת"
לדברי יעל, עיתונאית חוקרת במקצועה, "עם גברים – כל אשה יודעת שיש נתיב שהיא יכולה ללכת בו ויהיה לה כל כך קל. רק קצת צחוק, רכות ונחמדות והיא תשיג כל מה שהיא רוצה, אבל אני, כל פעם מחדש, בוחרת לא ללכת לשם כי זה תמיד מתפרש לא נכון, והצד השני תמיד יראה זאת כפתח למשהו מיני. בגלל זה כשאני מתחקרת או מראיינת גברים, אני מגיעה עם מעטה המקצועיות והרצינות, ולוקח זמן עד שאני נהיית חברמנית. כשיש יותר מדי 'כפרה' ו – 'ממי' ו – 'מותק', אני רואה את זה כתמרור אזהרה גדול מאוד כי שם זה מתחיל". יעל סולדת, לדבריה, מנשים שמשתמשות במיניות שלהן כדי להשיג את שלהן בעבודה.
"נשים שמגיעות לפגישה בלבוש חשוף או סקסי מדי, יש בהן משהו מאוד עלוב בעיניי ומסכן. אני לא מקבלת את זה בכלל ואני חושבת שהן פשוט מכשילות את מי שתבוא אחריהן. אם מרואיין יפגוש אותי אחרי שדיברה איתו מישהי כזו – הוא יצפה שאני אהיה כמוה. הן פשוט עושות שירות רע לכל הנשים".
ענת, מנהלת בכירה שעבדה במשך תקופה ארוכה בסביבת עבודה בה שלט הרוב הגברי, מספרת כי מיום שהפכה למנהלת, קיבלה החלטה יזומה שלא להגיע עוד לעבודה בחצאית או שמלה. "שמלה או חצאית הן בגד שמדגיש מאוד נשיות, ובפירוש נמנעתי מלהגיע לעבודה בלבוש המותיר את הרגליים חשופות. הרגשתי שכך מקשיבים למה שיש לי לומר ולא מתרכזים ברגליים שלי. לפני שמוניתי למנהלת נהגתי ללבוש הרבה שמלות וחצאיות וגברים בהחלט היו מסתכלים כל הזמן. כמנהלת בחרתי להתלבש בדומה לגברים שסביבי. אפילו באירועים גדולים של החברה הייתי מתלבטת מאוד מה ללבוש".
לדבריה, העובדה שבחרה להתאים עצמה לגברים שסביבה מבחינה חיצונית אינה משנה את העובדה שהשתמשה בסגנון ניהול נשי מאוד. "הניהול שלי היה נשי ומטפח, סובלני, אישי ואינטימי. מאוד לא גברי אבל לגמרי לא מיני. לא באתי לנהל כמו גבר אבל את המיניות השארתי בבית". גם ענת, בדומה ליעל, מסתייגת מנשים שעושות לדעתה שימוש מוחצן במיניות שלהן.
"אין לי שום בעיה עם קשרי ידידות שנוצרים תוך כדי עבודה ופתיחות אישית. אבל כשאשה משתמשת במיניות שלה, עושה 'חינדלעך' ומחייכת בפלרטטנות זה מאוד מפריע לי. זה נראה לי תמיד כאילו היא מפצה על משהו אחר ומוותרת על מקצועיות ועבודת תחקיר מעמיקה עבור פתרון קל יותר. דרך אגב, אני גם מאוד לא אוהבת שגברים עושים את זה".
לדברי ד"ר דני קפלן, ראש המגמה ללימודי גברים בתוכנית למגדר באוניברסיטת בר אילן, בקרב גברים בכלל ובינם לבין עצמם במקום העבודה בפרט, נעשה שימוש גדול מאוד בפלירטוטים לא מיניים. "במקומות בהם הקבוצה הדומיננטית היא גברית – כמו צבא, ספורט, אפילו הייטק – גם אם יש נשים באזור, יחסי החברות בין גברים יוצרים דינמיקה גברית. מחקר שנעשה באוסטרליה מצא ש'טיזינג' וצחוק על דברים מיניים בין גברים הטרוסקסואליים מייצר חברותא גברית ויחסי כח".
על פי קפלן, אותם "פלירטוטים" מסייעים לבניית יחסי הכח בין אותם גברים, שמסייעים לחזקים שבהם להשיג מטרות טובות יותר ולהתקדם מהר בעבודה. כל זה ממקם את הגבר גבוה יותר במאזן הכוחות בצורה לא פורמאלית. "התרבות הגברית היא הדומיננטית ברוב המקרים וגברים משתמשים הרבה מאוד פעמים בנושאי שיחה או רמיזות מיניות לצורך תקשורת בינם לבין עצמם".
במקרים מסוימים, הוא מסכם, מצפים מהאשה להתנהג על פי אותם קודים גבריים. "פעמים רבות נשים נדרשות להיות 'קול' כמו הגברים, כופים עליה בעצם להיות אחת מהחבר'ה או להחליט באיזו אסטרטגיה היא בוחרת: קוליות או נשיות, כשבדרך כלל היא יוצאת מופסדת כי רוב הנשים הן לא לכאן או לכאן בלבד. הציפייה היא, בדרך כלל, שהאישה תשחק את המשחק – אחרת היא תישאר אאוטסיידרית, והמשחק כולל גם שימוש במיניות ככלי לתקשורת בין אישית. וזו הדילמה שרוב הנשים מתמודדות איתה".