השבוע הבנתי שהחורף כאן במלוא הדרו. ולא, לא בגלל הגשם שפקד אותנו. גם לא בגלל הכביסה שכבר לא מתייבשת מהר, או הסוגים השונים של המרקים שהתחלתי להכין, ולא בגלל המגפיים של השנה שעברה שיצאו מהארון או כמות הבוץ שהילדים מכניסים הביתה. האסימון, כמו שאומרים, נפל ברגע הכי לא צפוי.
באחד הימים בשבוע שחלף הכנתי לילדים ארוחת ערב, אחר כך מקלחות, סיפור, נשיקת לילה טוב וסגרנו אורות, הם היו מקסימים ונרדמו תוך עשר דקות, ואז יצא לי להציץ בשעון. לא האמנתי למראה עיניי – השעה הייתה שש וחצי בערב. איך זה קרה?
כולנו היינו עייפים אחרי יום ארוך, היה קריר וחשוך בחוץ ואנחנו התנהלנו לפי השעון הפנימי שלנו, הקשבנו לגוף ולנפש שרצו לסיים את הפעילות ולא הנחנו לשעון המחוגים שעל הקיר לקבוע לנו שהערב רק התחיל. לא ביזבזנו זמן על מסכים למיניהם, ולא העברנו ערוצים ללא כל מטרה. בלי לשים לב עשינו את הדבר הנכון ביותר עבור כולם.
זה לא שמאז התחלנו ללכת לישון בשש וחצי בקביעות אבל אנחנו כן נותנים מקום וחשיבות לתחושת הגוף הרבה יותר ממחוגי השעון, מי שקובע מה עושים עכשיו זה הקצב הפנימי ולא המחוגים. זו התנהגות חורף טיפוסית – הכניסה המוקדמת למיטה עיטוף בשמיכה חמימה ושקיעה בעולם החלומות אבל לחורף יש עוד הרבה יתרונות במיוחד משפחתיים, חורף זו עונה משפחתית.
נצלו את ההזדמנויות שהחורף מציע
בזמן שקריר בחוץ ומחשיך מוקדם אפשר להתכנס על השטיח בסלון עם טרנינג וגרביים מצחיקות ולשחק משחקים, אפשר להמציא, אפשר משחקי קופסא, הרכבות של לגו או פאזלים , אפשר לעשות "מחנה" מכריות ושמיכות, הכל בהתאם לגילאי הילדים ולמצב הרוח, אפשר לראות סרט משותף בטלוויזיה עם כוסות של שוקו חם או ליהנות משעת סיפור ומרק עם שקדים. אווירת החורף שמכניסה את כולם הביתה קטנים וגדולים מזמנת הרבה אפשרויות למפגשי משפחה צריך רק להיות עם קצת רצון טוב וטיפ טיפה של יצירתיות.
במחקר מקיף שנערך לא מזמן בארה"ב נשאלו מאות מבוגרים על הילדות שלהם, במטרה לנסות למצוא את הנוסחה או הכללים לילדות מאושרת. התשובה שחזרה לאורך כל המחקר ונמצא שהיא חוצה מגדר ומעמד כלכלי הייתה זמן פרטי ומשמעותי, של אחד על אחד, עם אחד ההורים. סביב כותרת זו היו מרוכזים רוב הרגעים שהמבוגרים זכרו ושאותם תייקו בזכרונם כמאושרים.
מובן שכולנו יודעים את זה, ובעצם המחקר הזה לא מחדש לנו כלום, ובכל זאת, במירוץ החיים המטורף שלנו, שבו אנחנו מנסים להחזיק קריירה מתפתחת, זוגיות יציבה והורות שפויה, בתוך כל המכלול הזה לפעמים אנחנו שוכחים שהילדים שלנו בעצם לא דורשים כל כך הרבה – הם דורשים את הזמן שלנו ואת תשומת הלב שלנו נטו לכמה רגעים כל יום.
תחשבו לרגע שאתם יושבים בפגישה עם הלקוח הכי חשוב לכם. האם יעלה על דעתכם לענות לשיחות טלפון נוספות במהלך הפגישה? לקרוא עיתון, לבקש רגע סליחה ולצאת לתלות כביסה? ברור שלא!
הילד שלכם הוא הלקוח החשוב ביותר. פנו לו חצי שעה כל יום או לפחות פעמיים בשבוע – חצי שעה שבה הוא ירגיש הלקוח הכי חשוב. ולא כי קניתם לו צעצוע יקר, אלא רק כי נתתם לו את המשאב החשוב והנדיר ביותר שלכם – זמן ויכולת הקשבה.
בהמשך לניסוי שעליו סיפרתי קודם, נסו גם אתם להיזכר ברגעי ילדות שמעלים אצלכם חיוך, רגעים שצרובים כמאושרים. איזו תמונה, רגש או מחשבה עולים לכם?
אצלי עולים בעיקר זכרונות של טיולים משפחתיים, ארוחות פיקניק בטבע והרבה ים. מה שמשותף לכל אלה זו המשפחה. היה שם הרבה זמן של כיף והנאה בלי מטלות, משימות, התרוצצויות או הסתכלות על השעון. פשוט להיות שם.
חורף זה זמן טוב להתכנסות פנימית, ביתית ומשפחתית. חורף זה זמן מעולה למחשבות ותקוות. חורף זה הזמן הכי טוב בשנה להסתכל זה לזה בעיניים ולהיזכר במה שבאמת חשוב בחיים, ובמה היינו רוצים להשקיע עוד קצת זמן.
לאלה מכם שאומרים עכשיו לעצמם שביממה יש רק 24 שעות ואי אפשר להספיק הכל, אשמח להחזיר אתכם לתחילת הטור ולרגע שבו הילדים נרדמו בשש וחצי. ההמשך היה שאני נרדמתי בשמונה, והתעוררתי ערנית מתמיד ברבע לחמש. באותו היום הרגשתי והבנתי שליממה שלי נוספו עוד שעתיים. מומלץ באהבה.