עוברים דירה

מסתבר שאנחנו חסרי מנוחה.

עשרה חודשים עברו מאז שעברנו לגור בקוטג' הקטן, 3 חדרי שינה, סלון מטבח ופינת אוכל, שאנחנו גרים בו. ממקום בשכונה שקטה ואיכותית.

שקטה מדי. המכולת הקרובה, קטנה ויקרה, נמצאת במרחק של רבע שעה הליכה ומלבד Okwels park שבמרחק 10 דקות הליכה מהבית, בין אם מדובר בסופרמרקט, בבנק או סתם למרכז המסחרי כל שרות שאנו זקוקות לו דורש כניסה לאוטו ונהיגה של מינימום 10 דקות.

אחרי שגרים בכל בית מספיק זמן מתחילים להרגיש בחסרונות שלו, המסדרון צר מדי, חדר העבודה קטן מדי והעובדה שכל הצעצועים בסלון מעבירה אותי על דעתי.

ההחלטה נפלה – עוברים דירה.

בנקודה הזאת אנחנו נפגשים עם אחד ההבדלים המשמעותיים משוק השכירות בישראל. כל מי שגר בדירה שכורה בישראל ורצה לסיים את החוזה אפילו חודש לפני המועד המתוכנן מכיר את הסיפור הזה: מעבר כזה דורש מציאת דיירים שיכנסו במקומנו, תהליך לא פשוט מאחר והוא דורש, מלבד ההשקעה הצפויה של זמן וכסף גם אישורו של בעל הבית לדיירים החדשים.

בממלכה המאוחדת, לעומת זאת, בכל חוזה שכירות סטנדרטי, ישנו סעיף המחוייב בחוק המאפשר לדייר לסיים את מגוריו בדירה החל מאמצע תקופת השכירות בהודעה של חודשיים מראש. מדינה מתוקנת, איזה כיף. המשמעות היא שבחוזה מקובל של 12 חודשים, החל משישה חודשים מתחילת החוזה אפשר להודיע חודשיים מראש ופשוט לצאת. סוכן ההשכרה של בעל הבית ימצא דיירים חדשים. רוב הדירות נחטפות כמו לחמניות חמות, כך שאיש לא דואג.

החוזה שלנו הוא ל-24 חודשים, מה שמאפשר לנו להודיע עכשיו ולצאת בעוד חודשיים. בלי כאבי ראש, בלי דאגות. הדבר היחיד שיש לדאוג לגביו זה הבית הבא.

חכו, רגע, עוד לא סיימתי.