שי ואני נסענו לניו יורק, בענייני עבודה. מקרה קלאסי של ערבוב בין Business & pleasure. בחלק של הביזנס העברתי הרצאה לנשים ישראליות בניו ג'רזי. שי, מצדו, הגיע כדי לכתוב על הופעה מוסיקלית. החלק של הפלז'ר כלל אוכל טוב, קניות, מוזיאון וחופש. הרבה חופש. חופש ששנינו היינו זקוקים לו. הקיצר: ניו-יורק. אין צורך להרחיב.
עוד ב- Onlife:
"אכזבה: גם בעולם התחתון אישה לא יכולה להתקדם". טור
"התקף חרדה, זה מה שקרה לי". הבלוג של מיכל ינאי
"הקב"א של הדייטים: עם מי לא כדאי להתחתן?" יעל הדר מפרשת
נתרכז לרגע בקניות. אמריקה בכלל וניו יורק בפרט היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות; כשמדובר בשופינג, המשפט הזה מדויק. מדויק עד כאב. מסע הקניות שלי היה מאד יסודי. חלק מהתשוקות שלי והמשימות שלי בנסיעה כללו רכישה של תיק חדש. אחרי הכל, תיק (ונעליים) הוא ידידה הטוב של האישה.
קודם לכל בדומה לכל אישה רצינית, התחלתי במחקר שוק. ביליתי שעות רבות באתרים שונים באינטרנט בכדי למצוא את התיק המושלם שלי. להלן מיצג מספר 1: הקיר שלי באתר pinterest בו אספתי תיקים בסגנון האהוב עלי, קלאסי ומשעמם.
והנה תיק לדוגמא:
בשלב השני, בדיוטי פרי, רכשתי עיתונות מקצועית ? Vouge. העיתון מלא בפרסומות של מותגי על, שמות כמו ראלף לורן, קלווין קליין, שאנל, מייקל קורס, טומי הילפיגר וזו רק תחילת הרשימה. בכל מקרה, ובאופן בלתי מפתיע, מבטי נעצר על פרסומת לתיקים של לואי ויטון. בכל זאת: ה-מותג בכל מה שנוגע לתיקים.
להלן מיצג מספר 2:
שאלתי את עצמי: מה העניין עם מותגי העל? איך זה שכל העיתון מציג מודל של עושר בפרסומות? מה, האם כולם עשירים בעולם? למה להציג מודל של אופנה שאיננה זמינה לכל אדם?
התשובה הגיעה משי שאמר שהעיתון מוכר אשליה, ושאני לא באמת קהל היעד שלו, אלא נשים שכסף זורם בארנקיהן כמו מים. בעצם, אולי מים היא לא הדוגמא הכי מתאימה בהתחשב במצב המים בארץ. נאמר: מי ים. מלוחים, נכון. אבל מים.
מה העניין עם התיקים האלה של לואי ויטון, שמצד אחד אמורים לייצג יוקרה ומצד שני הם מייצגים קונפורמיות מוחלטת? האם אישה שרוכשת תיק של לואי ויטון הופכת לאנג'לינה ג'ולי? האם הדרך להפוך לאשתו של בראד פיט היא לרכוש תיק של לואי ויטון? האם סמלי סטאטוס מייצרים גם סטאטוס?
מיצג מספר 3 – חנות הדגל של לואי ויטון בסוהו:
כפי שאפשר לראות בקלות: אין ולו תיק אחד שמוצג בחלון הראווה. המסקנה המתבקשת היא שאמנם לא מדובר בתיק אלא בתדמית. וזו הגאונות של המותג הזה: שהוא מצליח להיות נחשק בגלל שהוא, ובכן, לואי ויטון.
כמה מותגים יכולים להרשות את זה לעצמם? כמה מותגים יכולים להרשות לעצמם להראות חלון ראווה ריק בחנות הדגל שלהם? רק מותגים שיודעים שהם גדולים יותר מהמוצרים שהם מקדמים.
המשך הטיול ברחובות העיר הפגיש אותי עם מגוון רחב של נשים שהסתובבו עם תיקים של לואי ויטון. יש לציין שיתכן שחלקן אחזו בתיק שהוא יותר לואי ביטון.
מייצג מספר 4:
תמיד אהבתי להיות שונה ולהרגיש מיוחדת, בולטת בנוף. שנאתי, ועד היום אני שונאת, תלבושת אחידה. אני אוהבת להתלבש, אני מתעניינת באופנה.
העניין הזה עם הקנקן ומה שבתוכו הוא חשוב ומובן, אבל ברור לכל: הדבר שהולך לפני האישה הוא הבגד שלה; הדבר שרואים לפני שרואים את האישיות שלנו, הוא הדברים שעוטפים אותנו. ועל הדברים האלה אנחנו מוכנות לשלם הרבה כסף.
נשים שקונות מותגים מחפשות את הלוגו. אחד כזה שאי אפשר לפספס. דוגמא לאישה כזו – הקוסמטיקאית שלי. היא מלכה ואף אחד לא יגיד לה אחרת. לא משנה מה קורה מבחוץ, היא נשארת יציבה ובטוחה בעצמה. לא נולד האדם, שיזיז אותה ויביא אותה לכדי מבוכה או לחוסר ביטחון. לפחות אני לא ראיתי אותה במצב שכזה.
היא מתלבשת אך ורק במותגים. גם לבת שלה בת הארבע היא קונה מותגים. אין לי מושג מה מצבה הכלכלי, ואני לא בטוחה שיש קשר ישיר בין מצב כלכלי לבחירה לקנות מותגים. הבחירה לקנות מותגים קשורה להצהרה חברתית, היא אמירה: "אני שווה!"
למרות שאני מתפתה לפעמים לקנות מותגים, לרוב אני מעדיפה להתאמץ, להיות יצירתית, כדי להשיג את אותה התחושה בדיוק. אני מוכנה לחכות בסבלנות עד שאמצא את התיק המיוחד שלי. אין סיכוי שארכוש תיק של לואי ויטון. אין סיכוי שאלך ברחוב מלווה בתיק מזוהה עם הבד החום והלוגו המוכר. הבנתי שלהיות כמו כולם הוא לא מסוג הדברים שאני אוהבת.
את התיק שלי, רכשתי ביום קניות מרוכז באאוטלט בניו ג'רזי: מצאתי את התיק שלי בחנות יפיפה של קנת קול. המחיר המלא שלו הוא 485$, שזה יקר מאד מאד מאד עבורי, אבל מכיוון שכל תייר שמגיע נהנה מפנקס קופונים, בדקתי מה ההנחה שאוכל לקבל. לשמחתי גיליתי שהמחיר הסופי של התיק הוא 89$. אלוהים אוהב תיירים מישראל, מסתבר.
וככה הוא נראה: התיק המקסים שלי. שלי שלי שלי. ושלי בלבד:
אני לא קהל היעד של מותגי על ואני לא אב הטיפוס של האישה שמכורה למותגים. אני אוהבת יופי, אוהבת סטייל, אבל יותר מכל: אני אוהבת את הסטייל שלי. זה מה שגורם לי להיות מעושרת. מי יותר מעושרת, אני או הקוסמטיקאית שלי? לא באמת משנה, כל הדרכים מובילות לרומא, אל אותה תחושת יוקרה, שאנחנו נהנות להרגיש כשאנחנו מסתובבות עם התיק שלנו.