קפה עם ליהיא גרינר

אני אף פעם לא אומרת "אין תגובה" לעיתונאים.

אני אף פעם לא אומרת לא. אני מתארחת בכל מיני תוכניות ומרואיינת בהמון מקומות, כי אני מאוד כייפית. אני אוהבת לשתף אנשים במה שקורה לי ותמיד יש לי מה להגיד. אני אף פעם לא " מייבשת" את העיתונאים, ותמיד אני עונה. בסופו של דבר, זה הרי משתלם, בכל זאת, כבר קיבלתי 3 קמפיינים. גם עכשיו יש גם כל מיני דיבורים על תוכניות בטלוויזיה, אבל הרבה דברים מוקפאים בגלל המצב הכלכלי.

 

עוד ב- Onlife

הצצה לתוך החיים האמיתיים של המעושרות. קפה עם אתי דודאי

"אין לי בעיה שאני סקסית". קפה עם דניאלה פיק

"קרן פלס היא חסרת מעצורים". קפה עם יהורם גאון

 

להיות פליט ריאליטי זה לא מתכון להצלחה.

אחרי שאנשים יוצאים מתוכנית ריאליטי, הם צריכים להתכונן לא לצפות לכלום, כי אם אתה מצליח זה בעיקר בונוס. זה לא מתאים לכל אחד, אתה צריך להיות אדם מסוג מסוים. רוב האנשים צריכים להיות מוכנים לחזור לחיים שלהם. אבל מה שקורה שיש תמיד כאלה שהם באור הזרקורים, כי הם נגיד אנשים צבעוניים, מעניינים, כיפיים, וכל השאר מרגישים שהם נשארו בחוץ, וזה עלול להיות הרסני עבורם. הם עלולים להיכנס לדיכאון רציני.

אני מעורבת בהפקה של האח הגדול שמתחיל בקרוב.

כי לדעתי זה הדבר הכי מדהים בעולם. אם היו מזמינים אותי לחזור ולהיכנס לבית של האח הגדול, לא הייתי חושבת פעמיים. בכלל, אני מתה על ריאליטי. כל תוכנית שתציע לי, אני אשמח להשתתף בה: המירוץ למיליון, הישרדות, רוקדים עם כוכבים. מה לא. חושבת שזה דבר מדהים.

 

לדיירים החדשים אני ממליצה לדבר כמה שיותר.

ככה זה מעניין יותר, וגם אנשים מכירים אותך טוב יותר. הרי אנשים צופים בך כל היום ואתה הופך להיות חלק מהחיים שלהם.  הם רוצים לדעת עליך הכל, מה את מרגיש, מי אתה באמת. בדיעבד, אני לא דיברתי מספיק.

 

קוראים לי "זונת השקות" ואני לא מבינה מה הבעיה בזה.

אם מזמינים אותי לפתיחות ולהשקות, אז איזו סיבה יש לכך שאני לא אבוא. הרי אני מבינה שלתהילה שלי יש תאריך תפוגה. אז כל עוד יש אנשים שטורחים לחשוב עליי ולהזמין אותי, אז למה שאני לא אבוא. זו גם מסיבה, גם הזדמנות למינגלינג ולהכיר אנשים חדשים, לפעמים יש צ'ופרים או מתנות. זה כיף מטורף. אני אוהבת את זה. חוץ מזה, הרי זה מעגל, אם אני לא אלך להשקות, אז אני לא אהיה באור הזרקורים, ואז ההזמנות יפסיקו. אז למה לי?

 

אני לא נפגעת מהביקורת עליי.

מדברים על המשקל שלי, על העובדה שרואים אותי בכל מקום, אבל זה ממש בסדר מבחינתי. כי אני יודעת מי אני, ואם אני עושה דיאטה וכותבים על זה, שעשיתי את זה ואז אני נראית ממש טוב. אז איפה הבעיה? אני נהנית גם מהפרסום "הצהוב" עליי.

החיקוי שלי ב"ארץ נהדרת" היה גאוני.

זה היה מדהים ומדויק, וזה בעצם מה שנתן לי את הפרסום הגדול. כשיצאתי מהבית אני התקשרתי לעלמה זק והודיתי לה. היא עשתה את זה בצורה גאונית. נכון, הראו אותי כשמנה, אבל ככה נראיתי אז. וכן, המצלמה משמינה באיזה 8 ק"ג, אבל זו מי שהייתי.

 

למרות שכבר עברה שנה מאז שיצאתי מהבית אני חיה את האח הגדול.

כי חייתי בסלון של אנשים במשך 4 חודשים והם מרגישים שהם באמת מכירים אותי. כל הזמן ניגשים אליי ברחוב ושואלים אותי מה קורה איתי. אין סיבה שאני לא אענה להם. אני רוצה לשתף אותם בחיים שלי.

 

מאוד קשה להתפרנס מתקשורת.

זה ברור לי כבר מהיום הראשון. לכן אני בונה לעצמי מקורות פרנסה נוספים. יש לי כמה עסקים שאני בונה. כמו למשל, ליין איפור פרטי, שאני לחברה שלי שותפות בו, מכון יופי שבו אני שותפה עם עוד שני חברים וגם סדוויצ'יה מאוד מיוחדת בתל אביב, שגם בה יש לי חלק. בנוסף, אני מתחילה לעשות כל יום חמישי ימי קריוקי בספגטים על קינג ג'ורג', מאוחר בלילה בעשר בלילה, מנחה את הערב. אני אוהבת את זה, אני שרה, זה כיף גדול עבורי.

 

אני לא יכולה לחיות בלי לחץ.

האמת היא שאני קצת משתגעת מכל העיסוקים שלי, אבל אני אוהבת לחץ. אחרי המנוחה של סופהשבוע אני כבר מחכה ליום ראשון כדי להתחיל את האקשן של השבוע. אני אוהבת להיות עסוקה. זה עושה לי רק טוב. אני חייבת את האדרנלין.

 

אין ראיון שלא שואלים אותי על עתי.

למרות שאנחנו כבר מזמן לא בקשר. אגב, כשהתפרסמה הידיעה שהוא ואיגי וקסמן מצפים לילד, זה היום הכי עמוס שלי. באמת. לא היה עיתונאי בארץ שלא התקשר אליי. והכי בכיף. אני לגמרי מפרגנת לו ולה. ככה שבעצם כל הפרסום שעשיתי לו עוד מבית האח, חזר אליי.

אני מאוהבת כמו שלא הייתי מאוהבת בחיים שלי.

תמיד הייתי קצת מאוהבת יותר מבן הזוג שלי, גם עם עתי וגם עם אבירם, אבל פה, עם החבר שלי, יוסי צבר זו אהבה מטורפת, הדדית, מדהימה. למרות שהוא צעיר ממני בשנתיים, הוא הבוגר מבין שנינו.

 

המשפחה שלי מאוד מאוד חסרה לי.

נכון שיש לי פה המון חברים ואהבה, וקרובי משפחה, אבל המשפחה הקרובה שלי חיים בלוס אנג'לס והם מאוד חסרים לי. אמא שלי, אחי, אחותי ושני האחיינים שלי. בגלל שאני "הבייבי" במשפחה אז זה קשה כפליים. הם משפחה תומכת ואוהבת, אז המרחק מהם קשה לי מאוד.

 

אני מתגעגעת מאוד לאבא שלי.

אבא שלי נפטר כשאני הייתי בת 15, ואני מאוד מתגעגעת אליו. הוא היה כל כך מרוצה מכל מה שקורה לי בחיים. זה קשר שאת תמיד מתגעגעת אליו, גם אחרי שעובר הרבה זמן. היה בינינו חיבור מיוחד וזה מאוד מאוד חסר לי. הייתי מאוד רוצה לראות אותו שוב.

החלום שלי הוא בנאלי לגמרי.

אני רוצה להתחתן, רוצה שני ילדים, בית במושב, עסק מצליח. אני מתה על הריח של הפרות במושב, זה ריח החלום בשבילי.

 

אני רוצה לשתות קפה עם גלעד שליט.

אבל אחרי הקפה אני רוצה לצאת לבלות איתו, לצאת למועדונים, לעזור לו להתבגר. הוא הרי ישב את כל השנים האלה בשבי וכרונולוגית הוא בן 25, אבל נפשית עדיין בן 20. אני רוצה לעשות לו מייק אובר של ממש. יום החזרה שלו היה כל כך מרגש בשבילי, כי לאורך כל תקופת השבי שלו הייתי די פסימית. תארתי לעצמי את התמונה הכי שחורה בעולם. חשבתי שהוא יחזור בתוך ארון. החזרה שלו על הרגליים, חי, מדבר, חוזר למשפחה שלו – זה הדבר הכי מדהים בעיניי.