אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול. היא עמדה באמצע המרחב הציבורי ואז צעקו עליה. קיללו במילים שהנייר לא סובל ואז ירקו. כלומר שפכו כוס מים. זה הרגיש כמו יריקה, אני בטוחה. וההשפלה. ושוב קיללו. ואז היא הלכה לבכות בצד, מזועזעת וסיפרה איך היא נעלבה וזה לא מגיע לה. מה? רק בגלל שהיא אישה? ובלונדינית? וכולם כעסו יחד איתה והכריזו על מלחמה.
עוד ב – Onlife:
- "היציאה של אורנה בנאי מהארון העליבה אותי". טור גאה
- "הייתי פחות מאושרת כשהייתי רזה". קפה עם אמירה בוזגלו
- "אני זוכרת כל אדם שהתרסק לי בין הידיים". דפני ליף מסכמת שנה בראיון מיוחד
אלו לא חוויות מבית שמש מהחודש האחרון, סתם סצנה מ"האח הגדול 3", מעיין חודדה נגד אלין לוי. סיבוב 381. אלימות, השפלות, קריאות גנאי. הכל על מסך הטלויזיה שלכם, מכפיל את הרייטינג וגורם לנשים על המסך להיראות מגוחכות ומבוזות.
מעיין חודדה: התמוטטות עצבים מתמשכת (צילום: רונן אקרמן, יח"צ)
או.קי תגידו, אז חודדה הייתה מקרה קיצון. מישהו בשלב הליהוק זיהה פוטנציאל רייטינג נפיץ ודילג על התחקיר הפסיכולוגי. ניצלו את זה שהיא בהריון, שהיא הורמונאלית, שהיא לא יציבה ודחפו אותה לקצה. לשים מול מעיין חודדה, נערת פריפריה עם ביטחון עצמי מעורער, את אלין לוי הצנומה והבלונדינית זה כמו לנופף מולה בסדין האדום.
לא פלא שהיא הייתה בסטטוס של התמוטטות עצבים רוב השהות שלה בבית והפכה לשנואת הטוקבקיסטים. לא פלא שהכינוי "בהמה" הפך לשם השני שלה. אבל כל זה לא קרה מן אללה. מישהו ידע בדיוק איך לעשות את זה. אתם יכולים לקרוא לו "האח הגדול".
עיסה נשית מקושקשת במקום יצוג מורכב
ב"האח הגדול" מאמינים במין הנשי. בעיקר מאמינים ביכולתו של המין הנשי להביא רייטינג. רוב התוכניות הטובות של העונות הקודמות התבססו על קונפליקטים שעלו בין המשתתפות ולפעמים עלו לטונים גבוהים. אלירז – סער? תעשו לי טובה. תזכרו במריבות בין שפרה קורנפלד ובין עינב בובליל, או לבלגנים של פרידה הכט. אפילו איילה רשף, דמות המתחזקת אישיות של סמרטוט רצפה ביום רע, הצליחה לייצר יותר באזז ועניין סביבה לעומת ארז דה דרזנר.
הבלחה של מודעות עצמית. שפרה קרונפלד (צילום: יח"צ)
הבישולים של פותנה, הפולניות של שרה לוין, הקריזות של פנינה טורנה, האיברים המוצנעים של עדי נוימן, המתח בין ליהיא גרינר לדנה רון, והערביות של רנין בולוס. לאורך שלושת עונותיו היו אלו נשים שהובילו את שיחות המסדרון, עזרו לייצר באאז, סיפקו את האקשן המתבקש ולמעשה ריתקו את הצופים מול המסך.
מועצמת או משומשת? דנה רון (צילום: רונן אקרמן, יח"צ)
רק חבל שלא מחזירים לנשים האלו כגמולן. במקום לתת להן אפשרות לחשוף אישיות מרובדת ולאפשר ייצוגים שונים של הנשיות הישראלית על המסך ("האח הגדול" היא לא בעצם ניסוי חברתי בשידור חי?) עשו באח בדיוק ההיפך. יצרו עיסה של נשים רעות, קשקשניות, צווחניות, גסות רוח, רכלניות, עילגות, בכייניות, טיפשות, תמימות וקלישאתיות.
מלבד הבלחות בודדות של מודעות עצמית (שפרה קורנפלד, בעיקר) או פתיחות רגשית (ליהיא גרינר) ששירתו גם הן את מסחטת הרייטינג, רוב הנשים שהופיעו על המסך של האח הגדול לא חשו מועצמות, מקסימום משומשות.
בכיינות, עצבים ופתיחות רגשית. ליהיא גרינר (צילום: רונן אקרמן, יח"צ)
פקעת אסטרוגן עצבנית
ייתכן כי האשמה היא בקונספט. הרי הכלל החשוב ביותר במערכת יחסים הוא לא להימאס. לקחת מרחק נשימה. לשמור על המרחב האישי. אני לא יכולה לחשוב על אדם בחיי, בין אם הוא רץ על אסטרוגן או פועל על טסטוסטורון, שלא היה הופך לפקעת עצבים דוחה אחרי שהיה כלוא בין ארבעה קירות במשך שלושה חודשים. סיר העצבים שמספקת חווית "האח הגדול", המתח הרגשי הגבוה שקיים כל הזמן והעדר האפשרות לבצע פורקן רגשי באופן פרטי ואינטימי, דוחפת את נשות הבית להשתגע בשידור חי.
יש שיטענו כי תוכנית כמו "האח הגדול" איננה הבמה הראויה להציג את הגיוון האינטיליגנטי בין נשות ישראל וכי יצוגן השטחי כערביה, מפיקת אירועים, בלונדינית, טרנסוויסט, שמאלנית, כוסית, מסורתית או אמא, משרת היטב את המטרה העליונה: לבדר את הקהל.
יותר מעניינת מארז דה דרזנר? איילה רשף (צילום: רונן אקרמן, יח"צ)
זוהי חשיבה פופלארית שעדויות לה ניתן לראות כמעט בכל תוכנית ריאליטי שמוצגת כיום. אבל האח הגדול יותר טובה מזה. דווקא בגלל האמצעים שעומדים לרשותה – החשיפה הגבוהה, הפופלאריות והתנאים שהיא פועלת על פיהם (תיעוד של 24 שעות בתור חלל סגור) מכילה עליה כללים שאינם חלים לגבי תוכניות ריאליטי אחרות. דווקא בתור המובילה בטבלאות הרייטינג נדרש ממנה יותר. במיוחד בנושא כל כך רגיש כמו ייצוג נשים.
כל מי שנכנסה בשערי האח הגדול עם המפתח על צווארה היא יותר מסך הכותרות שהצמידו לה במבחני הליהוק. תנו לנו לראות את המורכבות הזו, את הרגישות שהן מביאות איתן, את הביטחון העצמי. הרייטינג לא יפגע. להיפך. מבטיחות.