חזרתי לפני 10 ימים מאפריקה.
חתמתי שם על חוזה עם המדינות טוגו ובנין בנוכחות נשיא המדינה שלהן, להפיק חשמל מנהר הממו. מדובר בפרויקט בשווי 400 מיליון דולר שנועד לספק חשמל לחצי מדינה, באמצעות אנרגיה נקייה, שנקראת הידרו חשמל.
אני לא מכיר הרבה צעירים שהיו יכולים להגיע לאפריקה ותוך שבועיים לחתום על חוזה כזה, זו המומחיות שלי אז למה לא לנצל את הידע שיש לי.
עוד בOnlife:
וידאו מטריד מנסיעת מחאה בקווי המהדרין
קראו לך זונה? את יכולה לתבוע על הטרדה מינית
אביבית מ"האח הגדול" תעצבן לנו את החורף
עוד 3 שבועות אהיה בן 79 ואני עדיין הולך כל יום לעבודה.
אני כל יום במשרד שלי בדיזינגוף סנטר, מגיע ב-9 והולך בסביבות 6. אני לא רואה שום סיבה לא ללכת למשרד. אני נותן פרנסה למאות אנשים שעובדים אצלי, ובכל הכנות, אני העובד הכי טוב שלי, אז למה לשלוח את האיש הכי טוב הביתה? אני אוהב לעבוד, אני אוהב כסף. אני רוצה לעשות עוד כמה מיליונים.
התחלתי לעבוד אחרי המלחמה כשהייתי ילד, בגיל 18 כבר הייתי עשיר. אני בטוח שאלוהים אוהב אותי, הוא עשה לי רק טוב כל החיים.
הבן שלי איתי בעסק ואני אוהב לעבוד איתו. הוא חכם, מבין מהר, אני חושב שנפלתי בסדר. הוא עו"ד אבל מתעסק רק בביזנס, בונה, עובד בדירות, הוא אוהב לעשות כסף כמוני. יש לו את אותה מחלה משפחתית.
המחירים במדינה היום כל כך גבוהים, שזה לא נורמלי.
אין בהם שום היגיון: לבנות מטר של דירה עולה 2000 דולר, אבל היום דורשים 4000, ומוכרים אותו ב-20 אלף. פעם הייתי קונה באלפיים, מוכר ב-4000, ועם רווח של אלפיים שקל כולם היו מרוצים. היום זה הפך להיות קשה מאוד.
80% מהשטחים במדינה שלנו נמצאים בידי הממשלה, יש לה חזקה על חלק הארי בארץ, ואני כבר 20 שנה אומר למי שרק מוכן לשמוע, "ריבונו של עולם, למה לא לתת חלק מהשטחים האלה, אפילו רק 20%, לילדים?". למה אנחנו צריכים להיות בעלי הבית של 80% מהשטחים? ילדים בני 18 שנתנו 3 שנים מהחיים שלהם, אנחנו לא יכולים לתת להם 150 מטר?
אנחנו לא יודעים לעבוד בישראל, אנחנו לא דואגים לילדים שלנו. אם הייתי שר בממשלה, מחר הייתי מתחיל לבנות דירות, ומשיג אנשים שבונים בלי כסף.
אפשר לעשות דירות שלא עולות יותר מ-150 אלף, אפילו לא צריך תקציב לזה. למדינה יש מיליון דונם, שרק ייתנו את השטח. זה כמו סבתא בת 100 ששומרת אצלה את כל הכסף שלה.
אני מעריץ את ביבי.
הוא כלכליסט טוב, הוא יצר מצב מאוזן בישראל, ובזכותו אנחנו נמצאים במיקום טוב. יש לנו רק 5% אבטלה, שזה אחד המספרים הנמוכים בעולם.
האיש יודע לעבוד, הבעיה היא שהוא לא יכול לעשות הכל לבד, הוא צריך אנשים שיעבדו איתו: אחד שיעבוד על דירות לזוגות צעירים, אחד שידאג שיהיה להם מה לאכול, אחר שידאג לילדים שנמצאים בקו העוני. אני אוהב ילדים, ומה שקורה פה עושה לי רע.
לא הייתי רוצה לחזור לכנסת.
98% מהאנשים במפלגות הם אנשים לא רציניים, אף אחד לא מכיר אותם. שיטת הבחירות הישראלית היא שיטה לא טובה. היא לפי מפלגה, ואנחנו מכירים לכל היותר 5 אנשים מכל מפלגה, לא את כל אלה שנמצאים אחריהם ברשימה.
מי יודע בכלל למי הולכים המנדטים? אנשים הולכים בגלל האיש שמייצג את המפלגה, וכל אחד מנסה לזכות באהדה של פלח אחר באוכלוסיה – ערבים, בדואים – ואנשים הולכים אחריו. זה לא שווה כלום.
צריך להסתכל על שיטת הבחירות באמריקה, על הסנאטורים, כל אחד שם נראה כמו נשיא, כי הם עוברים מדינה אחר מדינה, מאזור לאזור, ומחזרים אחרי הקולות של הבוחרים שלהם.
בישראל, צריך רק להיות ברשימה והתור שלך יגיע. אני לא רוצה להיות חלק מזה, אני רוצה שכל מי שרוצה, ייקח את האנרגיה שלו לכנסת וייקבל מנדט בפני עצמו.
בצרפת, למשל, כל חבר פרלמנט חייב לקבל קהל פעם בשבוע ? פניות של אזרחים שרוצים מענה לשאלות שלהם. פה אין את זה. חבר הכנסת מקבל מכונית, לא ציבור, אני עייף מהשיטה הזו.
כשנכנסתי לכנסת בפעם הראשונה, לא ידעתי מילה כמעט בעברית. אחרי חודשיים שם, היה סקר בבתי ספר במדינה, כל התלמידים בגילאים 8-12 היו צריכים להגיד מי היו רוצים שיהיה המורה שלהם. אני יצאתי מקום שני אחרי בגין. בלי לדבר מילה בעברית – מיקמו אותי לפני גולדה מאיר, שמעון פרס ואריק שרון.
ישראל היא האישה הכי חשובה בחיים שלי.
אני מתרגז הרבה מאוד פעמים על אנשים בכנסת ובממשלה, שלא עושים את מה שהם אמורים לעשות, את מה שהם נבחרו לעשות, אבל המדינה בשבילי זה הכל, אני לעולם לא אעזוב, לא מוכן ללכת לשום מקום.
ישראל זה כמו אמא בשבילי ולא הייתי יכול ללכת נגד אמא שלי, עד סוף חיי אני אנסה לעשות מה שאני יכול בשביל המדינה.
אוהבים אותי בישראל כי אני אוהב יהודים. בפעם ראשונה שהגעתי למדינה, נפלתי בקסמיה, ממש כמו שגבר נופל לרגלי הבחורה שהוא אוהב, אני מרגיש שישראל היא הבחורה שלי ואני מוכן לתת את החיים שלי בשבילה.
אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בו הוא המוזיאון בבית החולים בילינסון.
אלו 3000 מטר מרובע של אומנות בתוך בית החולים. כל הרופאים בעולם אומרים שאם חולה מסתכל על תמונות עם צבע זה עושה לו טוב, אז אני הקמתי מוזיאון במקום שכל יום יש בו אלפי חולים.
אני מגיע לבילינסון לפעמים, ואנשים עוצרים אותי ונותנים לי נשיקה, אומרים לי "אבא שלי נפטר עכשיו, אבל לפני שהוא מת, היה לו נעים להסתכל על הציורים". זה אחד מהדברים שיכולתי לעשות בשביל המדינה.
אני חושב שגם אם הייתי מכיר את קלרה לפני כולן, הייתי איתה עד היום.
אני מכיר את קלרה כבר יותר מעשרים שנה, היא מנהלת את המשרד שלי בדיזינגוף סנטר. היא אישה חזקה ועוזרת לי הרבה, עושה את הדברים שאני לא אוהב לעשות – ויש הרבה כאלה.
הכרנו עוד כשהייתי נשוי לאנט, אבל כבר היינו לקראת סוף הנישואין. אנט לא היתה האישה הנכונה בשבילי, זה לוקח זמן עד שמבינים ש"זה לא זה", אבל כשמרגישים את זה, צריך לגמור את הסיפור.
אני אוהב נשים, זה דבר ידוע. כשהכרתי את קלרה לא ידעתי אז שהיא תהיה האישה בשבילי, היום אני יודע. זה משהו שלוקח זמן.
אמא שלי היתה משהו מיוחד.
קראו לה אסתר, ואני זוכר אותה הולכת לבתים של יהודים מבוגרים ועוזרת להם, קונה להם דברים, מנקה. אמא שלי לימדה אותי לתת, לתרום, אהבת היהודים עוברת אצלנו בתורשה.
היא היתה אומרת לי "סמי, למשפחת גולדנברג יש חתונה ואין להם גרוש, איך אנחנו יכולים לתת להם להתחיל את החיים בלי כסף?" והיא היתה הולכת ואוספת כסף עבור המשפחות. זו היתה העבודה שלה, היא אהבה לעזור ליהודים.
היא גרה לידינו כל השנים, ועד מותה, לפני 15 שנה בערך, היינו נפגשים כמעט כל יום.
הבת שלי היא אישה חכמה מאוד
היא היתה יכולה להיות מאוד גדולה בביזנס, אבל היא לא רוצה, היא מרוצה מהחיים שלה כמו שהם. אנחנו הולכים אליה כל שבוע לראות את הנכדים.
יש אנשים בגיל שלי ויש אנשים בגיל של הילדים שלי שהם בפנסיה. אני אצא לפנסיה כשאני אמות, לא לפני, אחרי זה אני אוכל לישון כמה שרק ארצה.
זה ידוע שאני נגד שמאל קיצוני.
אני לא יכול לקבל את זה שגדעון לוי (עיתונאי חבר מערכת עיתון "הארץ" המזוהה עם השמאל הישראלי ? י.ב.כ) מסתובב באמריקה ומספר שהוא היה בשטחים וראה איך חיילים מרביצים לערבים, אני פשוט לא יכול לקבל את זה. יש לנו כל כך הרבה שונאים, כל כך הרבה אנשים שרוצים להרוג אותנו, שאני לא יכול להבין יהודים שהולכים איתם.
אותו דבר עם החרדים הקיצונים. אני חושב שצריך לשים כמה חיות בבית הסוהר, והכל יחזור להיות שקט. מי שמרביץ לחיילים שלנו, מי שקורא ליהודים "נאצים" צריך להיות בכלא, צריך להפעיל יד חזקה נגד אנשים כאלה.
באותו נשימה צריך לזכור שזה אפילו לא אחוז אחד מהמדינה. אנחנו עושים מזה תאטרליות מוגזמת. זה כמה אנשים, קומץ, כמעט כלום.
בתכנית רדיו שלי, דיברתי עם רבי בשבוע שעבר שהיה נגד התופעה, שאמר לי ש 97% מהדתיים הם נגד החיות האלה. אסור לעשות מזה יותר מדי, פשוט לשים אותם בבית סוהר ולא לדבר על זה יותר.
הייתי יושב לקפה עם מנחם בגין
הכרתי אותו טוב מאוד, וזה היה עונג גדול בשבילי לשבת איתו. הוא אחד האנשים שהרגשתי הכי קרוב אליהם. הוא אהב יהודים כמוני. כל כך אהבתי אותו שאי אפשר להאמין. איש כל כך רגיש.
הוא עזר לי הרבה כשנבחרתי לכנסת והיה את הבלאגן עם צרפת. בגין הלך מחבר כנסת אחד לאחר, והחתים 89 מהם שלא יסגירו אותי לצרפת. הוא עשה את זה כאיש פרטי וחתם עם השם שלו שיהודי לא מסגיר יהודי אחר למדינה זרה. אבל זהו, נגמר, אני קניתי בחזרה את החוב שלי, שילמתי 30 מיליון דולר וגמרנו, אני מסתובב חופשי בפריז עכשיו.
ביבי מתקרב אליו בחוכמה, אבל אין לו את הלב שהיה לבגין.