ספר התנ"ך וספרי התפילה
בזמן האחרון אני כמה לעולם הילדות – לאותו עולם שבו הייתי תחת חסות הורי ותחת החסות היהודית של ספר התנ"ך וספרי התפילה.
בשנים האחרונות בשבתות, או לפעמים מכל מיני סיבות רגשיות או נפשיות, אני מתפנה לקחת את אחת המגילות היפות בתנ"ך כמו "שיר השירים", "איוב" או "איכה" ופשוט מתענג על העושר הלשוני היפיפה ועל הפיוטיות הבלתי מצויה, כזו שאין לנו היום בעולם המודרני.
אני תוהה בליבי כיצד אנו מתפעמים מסופר זה או אחר כאשר הוא מצליח לשחרר כמה וכמה פסוקים פיוטיים כשבעצם המורשת היהודית שלנו מלאה ועשירה בעוצמות פיוט בלתי מסתיימות.
אני לא ממליץ כאן על האווירה הדתית אלא להתמסר אל ספרי התנ"ך כאל חיזיון לשוני צרוף וקריסטלי.