טוב: דפני ליף שוב הומלסית
השמחה שלי לא מכוונת חלילה לזה שתוך חודש וחצי לבחורה לא יהיה איפה להניח את הכובע, אלא להודעה שפרסמה דפני ליף בפייסבוק שלה: " דז?ה וו מתסכל מאין כמותו. לפני כיומיים קיבלנו אני ושותפי לדירה הודעה שעלינו לפנות את המקום עד סוף פברואר. חיפוש דירות, מסקנה: הכל יקר ובבקשה אל תגידו 'לכי תגורי בפריפריה', כבר היינו שם! מה אומרים? אולי אוציא אוהל?"
עוד ב – Onlife:
- האח הגדול: נשים שמתפשטות מפסיקות להיות אנושיות
- מה קרה לכם, האשכנזים, שכל כך קפצתם?
- לקראת האוסקר: סצינות הסקס האהובות על נשים
וזה אכן משמח. אחרי כל החגיגות והרעש וכל האנשים שתפסו טרמפ על המחאה העממית האדירה הזאת שהיתה פה בקיץ, אנחנו יכולים לחזור לשורשים, להתחיל מבראשית ולהיזכר שהתנחלנו במאהלים כי פשוט לא היה איפה לגור בלי לפשוט רגל. ולא שעכשיו כבר יש.
כמעט כל מי שמספיד את המחאה הזאת – שהייתה כל כך נחוצה, שתכנתה מחדש את הרגלי הצריכה העיוורים שלנו, שהביאה לחקיקת חוק חינוך חובה חינם מגיל 3, שורה של הוזלות במוצרי יסוד ועוד – מסרב להבין שהיא בסך הכל נרדמה קצת וזה לא אומר שאי אפשר לעורר אותה שוב.
תחזור למחאת האוהלים? דפני ליף (צילום: אבי בלקין)
אותי לפחות ישמח מאוד לראות את דפני ליף , שעניין הדיור שוב בוער בעצמותיה, מחזירה עטרה ליושנה כששוב יחזור להתחמם קצת בחוץ, וכן חוזרת להציב אוהל מחאה איפשהו כדי להזכיר לספקנים שהמחאה עדיין חיה ובועטת.
וחוץ מזה היא (דפני, לא המחאה) חגגה השבוע יומולדת, אז מזל טוב. מה אפשר לאחל למישהי שיש לה הכל חוץ מדירה במחיר סביר? אולי רק להמשיך לשמור על הלהט להיאבק על הזכות שלך ושלנו לחיות פה כמו בני אדם. ולא לקחת ללב אנשים קטנים. ולהשתדל לא לגמור בזינזאנה כמו סתיו שפיר. זה לא מגניב כמו שזה נשמע.
רע: אנסטסיה מיכאלי מאבדת שליטה
שפכו על הסיפור הזה יותר מדי מילים השבוע (למי שפספס- עבר פה סטיגידיש איפשהו) אבל עוד משהו קטן, ברשותכם. אני אפילו לא אתחיל להיכנס לעניינים של פוליטיקה, גזענות, אלימות, מה היה קורה אם הסיטואציה היתה הפוכה וכו'. פשוט נורא מבאס אותי לראות אישה, ועוד כזו שנחשבת חזקה, מאבדת שליטה מול גבר. ועוד לשפוך עליו כוס מים.
נו, אנסטסיה. האקט הילדותי והמטופש הזה, מעורר הזדהות ככל שיהיה (אלוהים יודע שהיו לי רגעים בחיים שרציתי להשליך על אנשים כוסות מים. בעצם, למה לעצור במים. כוס וודקה וגפרור בוער מיד אחר כך) עושה שירות כל כך רע לנשים ולך עצמך, כאישה, שכבר באמת עדיף לתת לזעם הבוער לכלות אותך מבפנים ולא לתת למישהו את התענוג לראות אותך מתחרפנת לגמרי.
שירות רע לנשים. ח"כ אנסטסיה מיכאלי (צילום: יח"צ)
הרגע הזה, שבו אישה מאבדת את הראש ואת השליטה בעימות, הוא בדיוק מה שחבורות של גברים פטרוניים (וכן, ח"כ מג'אדלה, אתה אחד מהם. עם כל הסימפטיה) מחכים לו כדי לחכך את ידיהם בסיפוק. הנה האישה, עם העצבים החלשים, עם הרחם ההיסטרי, עם התקפי הזעם האינפנטיליים, וכל זאת מול הגבר השקול, עם הכתפיים הרחבות וקול הבס, שאף אחד לא יתפוס אותו שופך מים על מישהו כמו איזה כוסית.
בסוף הוא יצא מנצח מכל זה: ישב נינוח בכיסא שלו כשרק מטפטפים לו קצת מים מהחליפה, ובקוליות שאין שניה לה אמר שהוא לא מתרגש. ולמה שיתרגש, בעצם? אנסטסיה מיכאלי מצמצה קודם ושיחקה בדיוק לידיים שלו. וההתענגות שלו על עצם הסיטואציה הזו היא לא פחות גרועה. בקיצור, די נהייתה לי צרבת מכל הסיפור הזה. מזל שיש כדורים נגד. מי מביא לי כוס מים?
מכוער: מישל אובמה חוטפת אש
מלחששים בספר חדש שיצא בארה"ב שמישל אובמה, האישה שהביאה את גוון הלמון-גראס לחיינו (לא נשכח זאת לעולם) מסוכסכת עם עוזריו הבכירים של בעלה. הספר גם מציג אותה כדעתנית מדי, שתלטנית, בוחשת מאחורי הקלעים ולפניהם. היה צפוי שזה יקרה.
מישל אובמה עצמה השתדלה לא לעשות מזה אייטם, אבל לי ישר נהיה נקע בעין מהטוקבקים הישראלים שכל אחד מהם נטף יותר ארס מקודמו. הרי זה קורה כמעט לכל אישה בתפקיד ציבורי ומחייב. מי שמעזה להרים את ראשה ולהפגין קצת דומיננטיות בריאה בשטח, תזכה אולי בתחילה בהערכה ובאהדה, אבל בסוף יתחיל לצוף למעלה הלכלוך, בין אם הוא מוצדק ובין אם לא.
תהיי יפה ותשתקי. מישל אובמה (צילום: shutterstock)
אף אחד לא אוהב את המצב הזה, כשאישה נדחפת לענייני גברים כאילו מישהו הזמין אותה. במיוחד אם היא שחורה (ואלה, ידוע שיש להן פתיל קצר ועצבני ופה גדול במיוחד, לא ככה). אי אפשר לעכל נשים כאלו. הן מאיימות הן על גברים והן על נשים. הדרך להתמודד איתן היא לקטלג אותן כביצ'יות. סתם אסרטיביות כבר לא תופס. ואם אפשר גם לכתוב על זה ספר ולעשות מיליונים מהצהבהבות, מה טוב.
בהמשך לזה, אני לא מקנאה בליהיא לפיד. עכשיו כשיאיר הולך לרוץ לפוליטיקה ותוך כלום זמן הוא יהפוך לראש הממשלה החדש והחתיך שלנו, יעשו לה את המוות. שבועיים אחר כך כבר יהיה מרוח על כל מדורי הרכילות במדינה איך הייתה תקרית דיפלומטית עם אשתו של איזה שגריר שביקשה מתכון לפאי אגסים וקיבלה כאקט מחאתי-פמיניסטי את ספרו של יאיר "שוב עומדים בטור" ישר לפנים. קצת כמו שרה נתניהו והעוזרות והנעליים. סוג של אתנחתא קומית. לגברים זה לא היה קורה. ואגב, גם למישל יהיה יומולדת, בשבוע הבא. אם צריך לאחל לה משהו זה כנראה חברים חדשים.