באיזו שנה אנחנו נמצאים היום? 2012 . המאה ה-21 לפנינו ומתירה לנו אינספור אפשרויות. אנחנו חופשיים לעשות כל מה שאי פעם חלמנו עליו, מה שפעם היה נראה כמדע בדיוני- היום בלחיצת כפתור אנחנו מוצאים הכל.
האנשים הדגולים ביותר אמרו לנו – מה שלא כיף לכם לעשות, אל תעשו.
כשאנחנו עצמאיים ואחראיים לחיינו, זה די קל. אבל מה עם ילדינו? כאן הבעיה האמיתית.
תרשו לי להציג את עצמי – קוראים לי עדן רום ואני בת 14, ואני חווה מדי יום את הבעיה הנוצרת בבתי הספר בישראל.
בפוסט הבא אני ירחיב על הבעיות, אבל כאחת שראתה את סרט "הסוד" אני יודעת שאני צריכה להתמקד במה שאני כן רוצה- ולא במה שאני לא רוצה , לכן אני אסביר לכם את עמדתי בצורה חיובית.
תארו לכם עולם כזה – אתם קמים בבוקר מאושרים, אוכלים את ארוחת הבוקר האהובה עליכם…. מתקלחים… מתארגנים ליציאה… ואתם מאוד מאוד מתרגשים! למה? כי אתם הולכים עכשיו למקום האהוב עליכם, המקום שבו כל החלומות שלכם מתגשמים, שבו האושר חוגג. אחרי ציפייה ממושכת אתם נכנסים למקום הזה. נסו לדמיין אותו איך שאתם רוצים – זה יכול להיות אוהל ענקי בים, זה יכול להיות בניין גדול ומפואר, זה יכול להיות אפילו ג'ונגל – כל מה שרק תרצו.
אני מדמיינת את המקום הזה כבניין , ולא סתם בניין- בניין בצורת גיטרה. אתם נכנסים למקום הקסום הזה, יש שמה שולחנות …. כיסאות…. מחשבים משוכללים …. , אתם בוחרים לעצמכם מה אתם רוצים ללמוד היום, מה אתם רוצים לדעת. נגיד היום – הסקרנות בוערת בי לגלות עוד על פיזיקת הקוונטים. אני נכנסת לחדר בו נלמד הנושא. הוא נלמד בכיף, מועבר בהנאה וצחוק. יש שם אנשים מכל הגילאים, הרי כשלומדים באמת זה משהו שנמשך עד אינסוף, כולם מלמדים את כולם. זה החיים המושלמים שלי, אני נהנת מהמקום הזה, אני לומדת בו דברים חדשים, אני עושה זאת בכיף , יש לי את חופש הבחירה! אני בוחרת מה אני רוצה ללמוד, מה מסקרן אותי. אין איש שבוחן אותי, הרי אני לומדת בשביל החיים שלי. אלו החיים שלי.
תשתוללו עם הדמיון, דמיינו כל מה שאי פעם רציתם , את הכל אתם מצליחים להשיג! הבן אדם שמנחה אתכם ללמידה , הוא בן אדם שקרוב אליכם. אתם אוהבים אותו, הוא אוהב אתכם. אתם יכולים גם לצאת לקניון ביחד, לראות סרט , להמשיך לדבר במייל. להנות ביחד.
האדם הזה הוא לא מורה, הוא מנחה. הוא מלמד אותך איך ללמוד, אבל לא מה ללמוד או מתי. הוא נותן לך את זכות הבחירה המלאה, אם אתה לא אוהב נושא מסוים – אתה לא חייב.
אתה מחליט שזהו, חקרת את פיזיקת הקוונטים ועכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה.
בבית, אתה נהנה אפילו יותר. למה? כי בלמידה אמיתית, אתה תמיד מסיק מסקנות ותובנות. תכתוב אותם על דף, ומחר תתן הרצאה עליהם. יש לך עכשיו זמן חופשי, אתה יכול להמשיך בדרך להגשמת החלומות שלך, לצד זה שתהנה מהחיים שלך ומחיי החברה שלך. הכל , אבל –הכל ! נתון לבחירתך. (-:
עכשיו בואו נחזור לתאריך היום. המקום שאותו דמיינתם בעיני רוחכם בעצם נקרא "בית ספר". המנחה נקרא "מורה".
ככה זה באמת צריך להיות, אבל האם זה ככה? עוד לא. אבל הכל ניתן לשינוי, החל מהפוסט הזה.