הוויכוח האין-סופי

העובדות פשוטות: אני זונה.

זה לא משנה במה אני עוסקת ב"עבודה האמיתית" שלי.

בשעות הפנאי שלי אני מקבלת גברים בביתי, מוצצת, מזיינת, מגמירה עם היד, מחדירה לכוס שלי, ורואה אותם

מתנשמים, מתרכזים, גומרים ופולטים בהנאה. 

לפעמים הם גם לא גומרים, כי הם לא מצליחים, או כי לא בשביל זה הם באים אליי.

לפעמים הם באים רק כדי לשכב לצד אישה, ללטף, להתלטף, לנשק ולהיות מנושקים סוף סוף.

אני לא שואלת אותם מתי בפעם האחרונה הזדיינו עם האישה "החוקית". אני לא שואלת אותם למה אין להם אישה.

אני לא מלחיצה אותם בזמן. אני גובה מחיר לשעה, ולא לאקט. זה מה שאני מבטיחה. והם באים אליי מסיבותיהם,

בדיוק כמו שאני עושה זאת מסיבותיי.

לא הייתי רוצה לראות את בתי עושה זאת בעצמה, אבל אם אי פעם תגיע למצב שהביא אותי לעסוק בכך,

שלפחות תהיה שלמה עם עצמה כמוני.

אני אוהבת אותי, אוהבת את חיי, אוהבת סקס ואוהבת את הגברים שבאים אליי.

אני זונה, בפיכם. אני נותנת שירותי מין בתשלום, בפי, בכל מובן שהוא.

take it or leave it.