בשנים האחרונות הצבתי לעצמי משימה: לנסות להיות כמה שיותר כנה – בלי הנחות ובלי החלקות. לקחת את הכנות ולהפוך אותה לחומר גלם עיקרי ובסיסי ממנו אני אופה מדי יום מתכונים ,חלקם מוצלחים יותר חלקם פחות. עוגת הכנות כבסיס לכל התחומים המעסיקים את מוחי הטרוד: עבודה, אימהות, יחסים, פעילות חברתית וכתיבה.
אז אם בכנות עסקינן, אחת השאלות החשובות היא: למה אני נחשפת? מה עומד מאחורי זה, רצון להשפיע?? צורך מעייף בצומי? באהבת הקהל? ואולי השאלה לא רלבנטית, אולי אני פשוט שייכת לשבט של אנשים שמוכרחים להופיע ולכתוב, וזה בכלל לא משנה למה. אז מי שמעוניין בקצת בשר חשוף, או לפחות בניסיון לחשוף אותו, שייכנס לתא הווידויים, וילבש את גלימת הכומר. והרי הווידויים הקטנים שלי להיום:
1. כשאני נתקלת בהורוסקופ אני קוראת אותו בעיון. למרות, שכשאני נפגשת לפגישת עסקים עם המוח שלי, אני מכחישה בפניו, חזור והכחש, שאני ממש לא מאמינה בפיגור הזה.
2. אני שמאלנית שמאמינה שהשטחים הם שטחים כבושים, שההתנחלויות הן "מפעל" לא מוסרי בעליל, שישראל מאבדת את הלגיטימיות שלה כשהיא לא משמשת אור לגויים, ולפעמים, בא לי להעלים את מי שלא חושב כמוני. (ויפה שעה אחת קודם).
3. אני זקוקה לאהבה, די כמו כולם, ונורא רוצה זוגיות טובה, פורחת ותומכת, אבל יש לי תמיד בלגן בבית, אני נוטה להאשים אחרים בקשיים, כיף לי יותר לי להסתובב עם פיג'מה קרועה ומהוהה לבד, והכי נוח לי לישון באלכסון.
4. אני אוהבת את הילד שלי הכי בעולם וחושבת שהוא מושלם בדיוק כמו שהוא, רק שלפעמים זה משעמם כל כך לשחק בלפוצץ לחתיכות ברובה לייזר כל מיני זומבים למיניהם.. איתך הסליחה יקירי…
5. למרות שאני חילונית בהוויתי התרבותית, בהתקלות בסבל או מחלה, אני נוטה להביט אל השמיים ולהתפלל שזה יעבור. לא מאמינה באלוהים מהסוג הרשמי, אלא רק באלוהים מהסוג הפרטי.
6. מאד קשה לי עם הפסד, כישלון או ביקורת, זה מדכא. יודעת שצריכה להשתפר אבל זה המצב כרגע.
7. הלוואי ולא הייתי זקוקה לפידבקים מבחוץ כדי להרגיש בעלת ערך, לצערי זקוקה להם מאד, אפילו שמבינה שזה מטופש ומיותר ומקור לסבל גדול.
8. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, רוצה למצוא חן בעיני הברנז'ה, אפילו שאין לי מושג מי זה הברנז'ה, איפה היא גרה, ולמה לעזאזל זה מעסיק אותי..?!
9. למרות שאני בזה, באופן בלתי נשלט, לנשים הבוחרות להתחתן עם גברים עשירים ומרופדים במזומנים, אני יכולה להבין למה זה סקסי.
10.למרות שזה ממש מגעיל מצידי, ואני בושה להודות בכך, כוח מושך אותי, עוצמה "עושה לי את זה", והיו לי תקופות שנמשכתי אפילו לביבי נתניהו. (כן, אני צריכה כדורים, אני יודעת).
11. גם אני לא סבלתי "ניו אייג"' הרבה שנים, חשתי בזיוף, בשעמום, ובהתעסקות עצמית מופרזת השמה את ה"אני" לפני ה"אנחנו" באופן מקומם. היום אני חושבת שה"ניו אייג'" הוא כיוון חיובי, שהמערב הלך לשם מסיבות מובנות, ושניתן למצוא בעולם ה"ניו אייג'", תפיסות מעניינות ועמוקות כמו ניו-זן בודהיזם למשל, שנותנות מקום מעניין וחדשני לרגשות כמו קנאה וזעם קיומי, ומאפשרות לאנשים עם נטייה אנרכיסטית דכאונית ועם צורך בסולידריות חברתית קרקע פורייה להתפתחות.
12. הייתי רוצה להסתפק בכנות, אבל יודעת שזה לא פוטר אותי מכלום, ולא ייתן לי הנחות בהמשך.
13. חוץ מזה, אני חולמת על שלום עולמי, וגם לזכות בתחרות היופי של בנות 40 פלוס.
נ.ב, הסעיף האחרון לא היה אמיתי, כמובן.