ביות, או rooming in, הוא כינוי לשהייה של האם והתינוק ביחד, לאחר הלידה. בבתי החולים בארץ ניתן למצוא שתי שיטות המשלבות ביות:
ביות מלא: התינוק נמצא עם האם לאורך כל הזמן עד החזרה הביתה.
ביות חלקי: התינוק נמצא עם האם היולדת בחלק מהזמן ובשאר הזמן הוא שוהה בתינוקייה.
מחקרים רבים הוכיחו כי ביות מלא חשוב פיזית ונפשית לתינוק וליולדת. למעשה בשנת 2003 קבע חוזר מנכ"ל שיש לעודד הנקה ולאפשר ביות מלא לכל יולדת. חוזר מנכ"ל זה התבסס על המלצות ארגון הבריאות העולמי (who) שקרה לבתי החולים לעודד הנקה לטובת התינוק.
עוד בonlife:
מחקרים מוכיחים כי תינוקות, הנמצאים בביות מלא שומרים טוב יותר על משקלם, יונקים טוב יותר, רגועים יותר ובוכים פחות. מחקרים חדשים מדגישים כי נשים שלא נפרדו מתינוקם סבלו פחות מדיכאון לאחר לידה.
תינוק בתינוקייה בוכה כל כך הרבה עד שהוא מתעייף ובוחר "לכבות" את עצמו ולישון ללא אוכל, כדי לשמור על האנרגיה המעטה שנשארה לו. תינוק שאינו יונק מספיק הוא בעל סיכוי גבוה יותר לצהבת ילודים. המחשבה כי התינוקייה היא מקום בטוח יותר לתינוקות אינה נכונה, תינוקות בתינוקייה חשופים ליותר חיידקים ולמחלות.
יולדת שתתמודד לאחר הלידה עם טיפול בתינוק שלה, תילמד מהר יותר לזהות את צרכיו. בבית החולים יש לה אפשרות וזמן תמיכה ללמוד לטפל בתינוק לפני שהיא מגיעה איתו הביתה. זמן זה משמעותי וחבל לא לנצל זאת.
כדאי לזכור כי יולדת בזמן לידה, מוצפת בכל כך הרבה אנדורפינים ואדרנלין, כך שמעטות היולדות המצליחות לישון לאחר הלידה, גם בשל האנרגיה וגם בשל הדאגה לתינוק שלהן.
לא יקרה לתינוק כלום?
ביות הוא חשוב, העובדות והמחקרים מוכיחים ועדיין אין כמעט יולדת שלא קבלה את העצה לנוח בבית החולים. "עוד יהיה לך מספיק זמן לבלות עם התינוק שלך, עכשיו תנוחי. לא יקרה לו כלום".
ואני אומרת: כן יקרה לו.
כדי להבין מה יכול לקרות בואו נחזור רגע כמה צעדים אחורה: העובר שלכם נמצא במקום הכי מוגן שיש, עטוף מים כך שהוא אינו חש כל נגיעה או מכה, הוא שומע קולות עמומים חלושים, חושך. הוא לא צריך לנשום בעצמו או לאכול בעצמו. הכל נגיש לו כל הזמן. הוא אינו תלוי באף אחד אינו צריך לסמן או להסביר לאף אחד אם נעים לו, רעב לו, קר לו, חם לו, כואב, עצוב.
רגע הלידה, הוא רגע טראומטי, כשם שהלידה כואבת לאישה הלידה כואבת גם לעובר. ברגע צאתו של התינוק אל אוויר העולם, הן בלידה פיזיולוגית ויותר מזה בלידה מכשירנית או קיסרית, בבת אחת הוא הקטן, חסר האונים, צריך להתרגל לכל כך הרבה דברים שהוא לא יודע ולא מכיר.
תוך שניות, נוגעים בו, מתלתלים, בודקים, אור חזק, הוא צריך לנשום, לאכול, קר לו, רטוב. ממגע של מים אפלה ונעימות, שמים את התינוק בקופסת פלסטיק, קרה קשיחה, הרעש איום ונורא, והאור מפריע לו, כואב לו בעיניים.
כמעט בכל חדר לידה שמים את התינוק בחיקה של האם. התינוק מעט נרגע, יונק, מתחמם בין שדיה, ומתחיל לנשום את נשימותיו הראשונה. לאט אט חש ביטחון והקלה וכשמתחיל להיות לו קצת יותר בטוח, הוא נלקח לבדיקות ומגע קר.
רוחצים אותו, דוקרים, מחסנים, טיפות עיניים, ובכלל מי שם לב לבכי שלו. למי יש זמן ויכולת ללטף כשהוא עובר את מסע הבדיקות שחלקן נחוצות וחלקן יכולות להדחות לזמן אחר לגמרי.
בסוף התינוק נשאר בקופסת הפלסטיק הקרה והמנוכרת לבד בעולם מחכה בקוצר רוח שמשהו יחזיר אותו לאמא ולמגע החם והוא יזכה לאותו ביטחון וחיבוק שהוא זקוק לו כל כך.
ואני שואלת את עצמי האם באמת אותם כמה שעות בודדות שאולי הצלחת לעצום עין הן אילו השעות שיעניקו לך כוח לטפל בילד שלך? האם זה שווה את אותו פחד עמוק שחש התינוק שלך כשהוא בודד ובוכה בתינוקיה? האם לא הבאנו ילד לעולם כדי לקחת עליו אחריות מלאה בכל רגע וזמן?
וכאם אני אומרת לכם: לידה מעייפת ומתישה ואנו בהחלט זקוקות למנוחה. אבל עדין המנוחה לא יכולה לבוא על חשבון הטיפול בתינוק שלנו. את כל הבדיקות והטיפולים ניתן לבקש לבצע סמוך למיטת היולדת במחלקת יולדת. אם הביות בבית החולים לא מאפשר זאת (ניתן לברר לפני שמחליטים היכן ללדת) אז אבא או משהו אחר יכול להיצמד לתינוק וללוות אותו לתינוקייה.
חשוב לדאוג לעזרה ולתמיכה דווקא כשמגיעים הביתה, בכדי לעזור ליולדת בכל הקשור לסביבת התינוק. כדאי להוריד ממנה מעמסה ועבודות. לביות מלא יש חשיבות עליונה בקשר שלכם עם התינוק, בקשר המשפחתי ובבריאות הפיזי והנפשי שלכם ושל התינוק שלכם.