בשבוע הבא צפוי לי מבחן די גדול באוניברסיטה, שאני חייבת להתחיל ללמוד אליו כבר מעכשיו, אבל קצת קשה לי להתנתק מהמחשב בעידן הרשתות החברתיות. לכן, החלטתי לעשות ניסוי בשילוב הלימודים והאינטרנט ולעשות סיפתח ללימודים, באופן שונה וחווייתי הפעם- דרך שיתוף בבלוג!
הקורס הספציפי הזה לוקח אותנו אחורה בזמן למאה ה-14, לעיר פירנצה שבאיטליה: העיר בה צמח הרנסאנס (= בצרפתית "לידה מחדש"- Renaissance). בעקבות תחייה של טקסטים קלאסיים, חלו שינויים רבים בכל תחומי החיים, כגון: התפתחות רבה במדע, בפילוסופיה ההומניסטית, פיתוח הפרספקטיבה באומנות והרצון לייצג דמות האדם באופן ריאליסטי ולשקף רגשות אנושיים.
[הערה: חייבת לציין שהייתי בשנה שעברה בטיול באיטליה שכלל שהות של מספר ימים בפירנצה- יעד חובה לכל אוהבי האומנות, האדריכלות, האוכל הטוב ותיקי העור המשובחים. מכיוון שמדובר בבלוג על החיים הטובים, בהמשך יש גם המלצות על מקומות שחייבים לראות שם.]
| פיליפו ברונלסקי, "צלוב" |
בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית של פירנצה, נמצאת כנסיית סנטה מריה נובלה, ובתוכה פסל זה של ברונלסקי (אותו אחד שתכנן את כיפת הדואומו) , המיישם דרכו את החשיבה וההתבוננות הרנסאנסית. חוקרים שבחנו את גופו של הפסל ונפחיותו מצאו כי ישנה התבוננות בפרופורציות גוף האדם, כפי שגם נוסחו על ידי ויטרוביוס. הדבר מעיד על תחכומו של ברונלסקי המציג את ישו, בן האלוהים, כאדם המושלם.
| האדם הוויטרובי, רישום של לאונרדו דה-וינצ'י |
אם כן, ביצירת ה"צלוב", ברונלסקי שפיסל לפי המודולוס עמד בתנאי היצירה הרנסאנסית, מדד קבוע של יופי שהוא גם בר-מדידה. ציות לחוקים של אסתטיקה יגרום ליצירה להיות טובה, כך האמינו- וצריך פרופורציות נכונות, פרספקטיבה נכונה (שהרי גם החלל הוא קונסטרוקציה) קומפוזיציה נכונה וסיפור "נכון", הכולל מגוון דמויות שונות ומגוונות, חלקן לבושות וחלקן עירומות, אך באופן צנוע ובתנוחות הנעימות לעין המתבונן.
| הפייטה, Pieta של מיכאלנג'לו |
| פניה של מריה, תקריב |
אחד מהפסלים הכי ידועים מהתקופה, הוא פסלו של מיכאלנג'לו המוצב בסן-פטרוס שבותיקן ומתאר רגע אנושי קשה: הבאת גופתו של ישו לאימו מריה, לאחר הורדתו מהצלב, והיא מערסלת אותו בחיקה. רגע זה של הפייטה (="רחמים") אינו מופיע בברית החדשה אלא במקורות זרים. בפסל, דמותה של מריה נראית צעירה מגילה ואין תיאור של גוף מרוטש או פצוע. אך יש סימן של פצע בצלעות, המשמש כאטריבוט (סימן הכר) של ישו, המאשר את הפצעים של ישו מהצליבה.
השלווה שהפסל משרה על הצופה והעובדה שהגוף של ישו שלם, מחוזק על-ידי הקומפוזיציה: היא גורמת לצופה להיכנס להרהורים עם מריה. אם הגוף של ישו היה נשמט ומריה הייתה נחלצת לעברו, הרי שהפסל היה נראה לא יציב, ולא היינו יכולים להתבונן בו בשלווה. ואכן, ההרמוניה שביצירה זו – נחשבת כשלמות. כעדות על כך: זו היצירה היחידה עליה חתם מיכאלנג'לו, שהיה אדם קשוח כלפי עצמו.
| ג'וטו, הפגישה בשער הזהב |
אחד מהאמנים המזוהים ביותר עם הרנסאנס (והוא נחשב אף למבשרה) הינו ג'וטו. אומרים כי הוא זה ש"תירגם" את האומנות מיוונית לאיטלקית, ובכך "שחרר" האומנות האיטלקית מהסגנון הקבוע והסגור (הביזנטי). עוד אמרו על ג'וטו שהוא תיאר המציאות, ושבשונה מבעבר, אצלו ראו שמיים כחולים בציורים ולא רקעי זהב.
בעקבות חיבור חיצוני לברית החדשה, בשם "אגדת הזהב" שנכתב בשנת 1290 על חיי הקדושים, צויירו פרסקאות וציקלוסים (מס' ציורים ברצף/שרשרת) רבים, ביניהם זה של ג'וטו על הוריה של מריה- אנה ויהויכין. (מצוי בקפלה סקרובני שבפאדובה). מסופר כי אנה היא אישה עקרה ומבוגרת. יהויכין הולך להקריב קורבן בבית המקדש ומסלקים אותו משם. הוא נמצא במדבר 40 יום ולילה כאשר במדבר מודיע לו שליח שאשתו הרה ועתידה ללדת בת. פגישתם של יהויכין ואנה מתוארת בתמונתו של ג'וטו, וזוהי הנשיקה הראשונה שמתועדת (בתולדות האומנות!). ניתן לראות בתמונה את התרגשות האמן- על ידי החזרות הרבות של הקשת (בהילות המחוברות של אנה ויהויכין, ובחלקי הגשר השונים).
יש עוד התרחשות בתמונה, בקרב המלוות של אנה. זוהי התרחשות בתוך התרחשות: ישנה דמות לבושה שחורים אשר לא מתאימה לתמונה, בעוד שלעומתה זו העטויה בגדים לבנים- מתבוננת באופן ישיר אל אנה. ישנה השערה כי שתי הדמויות מייצגות את האקלזיה והסינגוגה (מוטיב בית-הכנסת והכנסייה). הדמות בשחור נמצאת באמצע סיבוב מאנה ויהויכין, ופונה אל כיוון העיר, תוך כדי כיסוי פניה ועיניה. והרי, שברגע שאנה (אימה של מריה) התעברה, הכנסייה נולדה. היא מכילה את אם בן-האלוהים בתוכה. ברגע זה אותו לכד ג'וטו- הדמויות מקבלות את החלטתן. אחת מקבלת (אקלזיה) ואחת דוחה זאת (סינגוגה). ג'וטו עושה כאן פרסוניפיקציה ומציג רעיון דרך דמות.
אלו הן דוגמאות מעטות לסגנון האומנותי של אותה תקופה… כמעט בכל כיכר בעיר תיתקלו בפסלים המזכירים את עברה המפואר והעשיר.
ועכשיו להמלצות על עיר נהדרת, שאחרי קורס כזה בלימודים, אני חייבת לחזור אליה בשנית. אני בטוחה שאהנה בה אף יותר, לאחר הידע שצברתי:
- *אפשר להגיע לפירנצה ברכבת יורוסטאר מהירה מרומא תוך כשעה וחצי. אם התקציב מצומצם- רכבת רגילה/מאספת תיקח אותכם לשם בשעתיים עד ארבע שעות.
- *תחנת הרכבת המרכזית נקראת כאמור SANTA MARIA NOVELLA.
- *חובה לבקר בשוק העור באזור סן-לורנצ'ו.
- *טיפ חשוב : על מנת לוודא כי התיק שנמכר הוא אכן מעור אמיתי, ביקשתי מהמוכרים במקום שישרפו לי אותו עם מצית. תיק עור לא אמור להישרף, פלסטיק/דמוי עור, דווקא כן!
| בירקין לכל דורש! |
- *כמובן שלאחר הבדיקה שתוארה לעיל, אימצתי לי תיק א-לה בירקין שחור מעלף, ועוד תיק נוסף ייחודי ,מסטנד אחר. (עד היום לא ברור לי איך הסתפקתי רק בשני תיקים?!) בכל מקרה- בשוק מבחר תיקים בסגנון קלאסי, שמתאימים לכל עת.
- *ליד שוק העור, ישנו גם שוק אוכל מקורה- אסור לפספס. תמצאו בו גבינות טובות, יין , פטריות מיוחדות, ופסטות לרוב:
- *כמו-כן, לציין כי בפירנצה מתמחים בייצור עוגיות הביסקוטי הקלאסיות (קנטונצ'יני). זהירות — זה ממכר!! זוהי אופציה טובה למתנה שאפשר להביא לקולגות בעבודה.
- *הדואומו המפורסם (סנטה מריה דל-פיורה) : חברינו ברונלסקי בנה את כיפתה, את מגדל הפעמונים בנה ג'וטו…. וממולם יש את מבנה הבפטיסטריום שאת חלק מדלתותיו עיצב האמן הידוע גיברטי. בדלתות הצפוניות ישנן סצינות מרתקות מהברית הישנה.
- *אחד מבתי הקפה, או ה"ברים" של הקפה (באיטליה שותים את האספרסו בעמידה) הכי יפים שראיתי באיטליה, היה ממש שם, בכיכר של הקתדרלה, ליד הבפטיסטריום- Caffe' Scudieri , מאז 1939.
- בכתובת: Piazza San Giovanni, 19
| ג'ובאני מכין לי קפה |
תודו שהוא חתיך! 40 יורו, אחרי מיקוח. הבירקין מהשוק.
מוזיאונים חשובים:
*גלריה אופיצ'י. מלאה ביצירות רנסאנס , שברובן נאספו על ידי משפחת מדיצ'י. מהחלון של המוזיאון צילמתי את הנוף המדהים של גשר פונטה-וקיו (ועליו חנויות התכשיטים הרבות), חובה להלך גם עליו!
בסיוע הפרוייקט המבורך לטעמי, של גוגל-ארט, ניתן לסייר במוזיאון , באופן וירטואלי, ולראות את התמונה המפורסמת, "לידת ונוס" של בוטיצ'לי : http://www.googleartproject.com/museums/uffizi.
לראיון של העיתונאי (והד"ר לאומנות) ספי הנדלר, עם מנהל המוזיאון אנטוניו נטאלי, כפי שפורסם ב"הארץ" : http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1170253
האקדמיה לאומנות של פירנצה, אותה ייסד ג'ורג'יו וזארי, ובה מצוי הפסל "דוד" של מיכאלנג'לו. אסור לצלם שם לצערי…
* בסיוע הפרוייקט המבורך לטעמי, של גוגל-ארט, ניתן לסייר במוזיאון , באופן וירטואלי, ולראות את התמונה המפורסמת, "לידת ונוס" של בוטיצ'לי : http://www.googleartproject.com/museums/uffizi.
* לראיון של העיתונאי (והד"ר לאומנות) ספי הנדלר, עם מנהל המוזיאון אנטוניו נטאלי, כפי שפורסם ב"הארץ" : http://www.haaretz.co.il/gallery/1.1170253
* האקדמיה לאומנות של פירנצה, אותה ייסד ג'ורג'יו וזארי, ובה מצוי הפסל "דוד" של מיכאלנג'לו. אסור לצלם שם לצערי…
זהו זה לבינתיים…. Arrivederci ciao !
לבלוג שלי – GOOD LIFE :: THE MANUAL
הקורס הספציפי הזה לוקח אותנו אחורה בזמן למאה ה-14, לעיר פירנצה שבאיטליה: העיר בה צמח הרנסאנס (= בצרפתית "לידה מחדש"- Renaissance). בעקבות תחייה של טקסטים קלאסיים, חלו שינויים רבים בכל תחומי החיים, כגון: התפתחות רבה במדע, בפילוסופיה ההומניסטית, פיתוח הפרספקטיבה באומנות והרצון לייצג דמות האדם באופן ריאליסטי ולשקף רגשות אנושיים.
[הערה: חייבת לציין שהייתי בשנה שעברה בטיול באיטליה שכלל שהות של מספר ימים בפירנצה- יעד חובה לכל אוהבי האומנות, האדריכלות, האוכל הטוב ותיקי העור המשובחים. מכיוון שמדובר בבלוג על החיים הטובים, בהמשך יש גם המלצות על מקומות שחייבים לראות שם.]