שפת גוף כשמה כן היא – שפה לכל דבר. קריאה נכונה של מחוות גופניות, מגלה לנו בדיוק כמעט מוחלט, מה עובר בראשו של אדם. ניתוח נכון ומהיר של שפת הגוף של האדם שמולנו, יכול לסייע לנו פעמים רבות להשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו, כך גם לגבי שפת הגוף שלנו. בפגישת עבודה, זה יכול לעשות את כל ההבדל בין הצלחה לכישלון.
גבריאל רעם, מרצה ומומחה לתקשורת לא מילולית, מדגיש כי בכל אחד משלושת חלקי הפגישה – ההתחלה, האמצע, והסוף, יש לשים לב למחוות שונות של שפת גוף. לדבריו, גם למקום הפגישה, חשיבות עצומה בתהליך הבנת שפת הגוף שלנו ושל האדם אותו אנו פוגשים. "שפת הגוף של שניכם מושפעת מכך שאחד מכם נמצא במגרש הביתי שלו, כיוון שמדובר כאן בנושא של טריטוריה, וגישה טריטוריאלית יוצרת אוירה לא נעימה. כמובן שאם נפגשים בבית קפה או מסעדה, ה'יתרון הביתי' מתבטל. למרות שאנחנו ישראלים, לא הייתי מזלזל בדבר הראשון שיש לעשות לפני שמגיעים לפגישה – להקפיד על קוד הלבוש, ההופעה. הלבוש הינו חלק משפת הגוף וככל שתגיעו לבושים באופן יותר סולידי ומכובד – כך תשדרו יותר כבוד כלפי האדם שנפגש אתכם".
בכניסה לפגישה: 7 השניות הראשונות הן קריטיות
"היכנסו אל החדר עם הבעת פנים חיובית בלבד, רצוי עם חיוך קל, משולב בהרמה קלה של הגבות. פעולה זו משחררת את החלק העליון של הפנים והופכת אותם ידידותיים יותר. גם שרירי הלסת נוטים להתכווץ כתוצאה ממתח, ודאו שהם רפויים. כולנו מאוד רגישים להבעת הפנים הראשונית של אדם אותו אנו פוגשים לראשונה. רק שניות ספורות מספיקות על מנת לגבש את הרושם הראשוני החשוב כל כך – אז רצוי שהן ינוצלו היטב".
אל תוותרו על לחיצת יד מבוצעת היטב
לדברי רעם, מיד לאחר הכניסה לחדר יש ללחוץ את ידו של האדם איתו אתם נפגשים. לחיצת היד חייבת להתבצע כאשר שניכם עומדים, כיוון שכאשר היא מתבצעת כשאחד מהצדדים יושב – זה מעיד על חוסר כבוד.
וזו לחיצת יד הגונה
1. ככל שמרימים את היד מוקדם יותר מרגע הכניסה בדלת – כך נראה כמה אנו שמחים לפגוש את אותו אדם. כמובן, אל תיכנסו לחדר כשידכם כבר מורמת, אבל עשו זאת כמה שיותר סמוך לרגע שאחרי הכניסה.
2. יש להתקדם כמה צעדים עם כף היד כשהיא כבר מושטת. שוב, דבר זה משדר לאדם שמולכם את התחושה שאתם שמחים להיפגש עימו.
3. לחיצת יד רופסת מראה על זלזול ולחיצת יד עם קצות האצבעות מעידה על חולשה. גם לחיצת יד פראית או נלהבת מדי אינה מומלצת כלל. יש ללחוץ את ידו של האדם השני באסרטיביות ובחום, ולוודא שכפות ידיכם משתלבות עד סופן.
4. אם אתם מגיעים לפגישה במשרדו של אותו אדם, ובעת כניסתכם לחדר הוא נמצא מאחורי שולחן, אל תגיעו לאמצע השולחן כשהוא ניצב ביניכם, אלא מצידו. עם זאת, אל תעקפו את השולחן לגמרי ותעמדו לצידו של האדם – כיוון שפעולה זו מסמנת פלישה לטריטוריה שלו.
למיקום הישיבה שלכם בעת הפגישה חשיבות גדולה
"אם הפגישה מתקיימת במשרד שלכם, אתם אלו שבוחרים איפה לשבת. במקרה כזה, אם יש במשרדכם פינת ישיבה – עדיף לבחור בה כדי שלא יעמוד ביניכם שולחן, וכך גם לגבי פגישה בבית קפה. כשאדם איתו אתם נפגשים מזמין אתכם לשבת בפינת הישיבה שלו – זה מראה כי הוא מכבד אתכם. את הכיסאות יש להעמיד בזוית של 45 מעלות אחד לשני, כיוון שצד הגוף מהווה זווית ידידותית יותר מאשר החזית, המשדרת תחושה של עימות. ישיבה אחד מול השני בפגישת עבודה, היא דבר שמוסיף למתח ויש להימנע מכך.
אם אין בחדר פינת ישיבה, ואתם במשרדו של הצד השני, בקשו רשות להעביר את הכסא שלכם לצד השולחן – שוב, בזווית של 45 מעלות. כלומר, כאשר אחד מכם יושב מצדו אחד של השולחן, על השני לשבת מצדו הימני או השמאלי – כשהשולחן ביניכם, ולא ממולו. עליכם לבקש רשות לעשות זאת, כיוון שפעולה כזו יכולה לשדר לצד השני שאתם מרגישים נוח מדי, דבר שיכול לגרום לו אי נוחות.
כמו כן, בכל פעם שתבקשו רשות לבצע פעולה כלשהיא במשרד שאינו שלכם, כגון הזזת רהיטים או חפצים, הוצאה של מחשב מהתיק וכדומה, תצברו עוד נקודות זכות. כמובן, אם אתם נפגשים בבית קפה – אין צורך לבקש רשות כיוון שהטריטוריה היא ניטרלית".
התיישבתם, מה עכשיו?
בשלב זה, על פי רעם, יש לשלב את הרגל שרחוקה יותר מהשולחן – לכיוון השולחן. פעולה זו משדרת "אני רוצה לבוא לקראתך", "אני עובד איתך". הקפידו לשבת באותו הגובה. כשאנחנו מדברים עם מישהו יותר גבוה מאיתנו אנחנו מרגישים נחותים, כיוון שגובה משדר שליטה.
אם אתם יושבים ליד שולחן עבודה או שולחן בית קפה, יהיו עליו בדרך כלל חפצים שונים. גם את כפות הידיים אנחנו נוהגים להניח על השולחן ולעיתים גם את הזרועות. האדם שתופס יותר מרחב מהשולחן – הוא בדרך כלל השולט בשיחה וזה שמוביל אותה. כמו כן, זה שחפציו או ידיו היו על השולחן קודם – הוא זה שקובע למי שייכת הטריטוריה. אם הפגישה מתקיימת במשרד של הצד השני, השתדלו לא להשתלט על נפח השולחן. אם תעשו זאת – באמצעות הנחת טלפון, ידיים, מפתחות או מחשב נישא למשל, אתם עלולים להרתיע את הצד השני. ודאו שלא נמצא ביניכם שום חפץ שיוצר מחיצה, כמו מחשב או אפילו מחברת. גם אם אחד מהם נדרש לכם לצורך קיום הפגישה, הניחו אותו לצידכם, לא מולכם.
תחושות וסימני אזהרה במהלך הפגישה
"קשר עין הוא דבר מאוד חשוב. הסתייגות, למשל, מובעת כמעט תמיד על ידי הסטת קשר עין, ובמקרים קיצוניים עד כדי ממש עצימת עיניים לשנייה, גם אם נראה שהאדם עושה זאת כדי להתרכז. גם השפלת מבט אינה דבר חיובי", אומר רעם.
כשהצד השני אינו מרוצה מתוכן הפגישה, ישנם סימנים רבים שעשויים להעיד על כך:
1. ניתוק של כף רגל מהרצפה בזמן ישיבה, בעיקר ניתוק של העקב – מסמן ניתוק מהמציאות – דבר אשר מצביע על קושי של האדם עם מה שנאמר לו. הקרקע מסמלת את הקשר למציאות, וייתכן שפעולה זו מצביעה על כך שהוא אינו מרוצה מהדברים שמוצעים לו על ידכם.
2. נגיעה באיזור הפנים מביעה הסתייגות, טרדה וחוסר שביעות רצון. אין נגיעה בפנים שמשמעותה חיובית בזמן פגישה. ברגע שאתם מבחינים שבן שיחתכם נוגע בפניו, עליכם לשאול את עצמכם מה אמרתם שהוא לא אהב לשמוע.
3. גוף קפוא משדר חוסר רצון לחשוף קלפים. עם זאת, אם שפת הגוף הייתה דינמית וברגע אחד הגוף קפא – סימן שמשהו השתבש.
4. אם האדם זז יותר מדי או מקפיץ את הרגל סימן שהוא חסר סבלנות. אם הוא גולש במורד כסאו – הוא מביע חוסר עניין, ושילוב ידיים מאחורי הראש – כבר אומר שזמנך עבר. פספסת.
הדרך בה אתם מסיימים את הפגישה היא לא פחות חשובה
"חשוב מאוד לוודא שאתם משאירים אחריכם טעם טוב. כשיוצאים מהמשרד, חשוב לא לסובב את הגב אל הצד השני יותר מדי מוקדם. רצוי אפילו ללכת קצת אחורה, כיוון שזה משדר היה לי מעניין וחשוב להיפגש איתך ואני לא בורח ממך", מציין רעם. ומסכם: "בכל משא ומתן יש את הדינאמיקה האישית ואת החלק העובדתי – המעשי. לרוב, הדינאמיקה האישית משפיעה יותר מאשר העובדות המקצועיות. אם אני מסתדר עם מישהו – אני בדרך כלל אתגמש יותר, אתן לו יותר מרחב תמרון. פגישה מוצלחת מושתתת כמעט לחלוטין לא על "מה שאומרים", אלא "איך אומרים" את זה.