שלוש שנים…עבר מהר!!!

יום ראשון 15/2/09
שבוע 37+5
אני בדרך לבלינסון, הערכת משקל ופגישה עם הרופא של הריון בסיכון, עם היסטוריה של רעלת הריון בהריון הראשון, הם לא לוקחים סיכונים .
את שוקלת 4000 גרם, את גדולה וארוכה , הרופא ממליץ לקבוע תור לקיסרי , ואומר שעדיף קיסרי במימדים שלך, חושש שהלחץ דם שלי יעלה בלידה רגילה, הוא מסביר לי על קרישי דם ,ועל סכנה של קריעת הרחם. אני מאוד רוצה לחוות את הרגע בו את יוצאת ממני החוצה, אבל קובעת קיסרי, לעוד ארבעה ימים , ועוברת בי המחשבה מה יהיה אם יהיו לי צירים לפני הזמן , אם אני אהיה מספיק אמיצה ללדת לידה רגילה..

יום שני 16/2/09
שבוע 37+6
אני מתעוררת עם צירונים , זה רגיל, כבר שבועיים שהם באים והולכים , אני מודדת לחץ דם ? תקין , מזריקה את הזריקה היומית, עוד סימן כחול נוסף לבטן הענקית .
אני מתקשרת לקבוע תור לקוסמטיקאית , זה יתרון כשיודעים מתי זה הולך לקרות, אפשר להתארגן לפני ולהגיע ללידה נקייה ולא כמו דוב גריזלי ..
יש לה תור רק למחר ,"על הבוקר" אני אומרת לה , " יש לי תור לניתוח בחמישי "
את רגועה כהרגלך , כל ההיריון ישבתי וחיכיתי להרגיש אותך , את כ"כ נינוחה , לא בעיטות לצלעות ולא התהפכויות דרמטיות.

יום שלישי 17/2/09
שבוע 38
שוב צירונים , כל עשרים דקות משהו חם מתפשט לי בבטן ולגב , אני יודעת שאת נרגשת , שאת רוצה כבר לצאת , כבר אין לך מקום , אבל את שוכבת מקופלת בתוכי , מחכה בסבלנות..
אצל הקוסמטיקאית הצירונים מתחזקים , זה דווקא עוזר לי לעבור את הכאבים של המריטות , אני נושמת עמוק ומוציאה לאט , מתרכזת בך וברגע שאפגוש אותך..

חוזרת הביתה , מרק בטטה וג'ינג'ר חם , מגישה לכולנו , עם פרוסות באגט קלוי מרוחות בשמן זית .. אחותך הגדולה, כבר בת ארבע וחצי , מתרגשת " אמא, מתי התינוקת תצא לך מהבטן? " 
אחיך הבכור , הראשון מבין השניים , בן ארבע וחצי , עונה " כשאמא תלך לבית חולים , יוציאו לה את התינוקת מהבטן. כמו שאנחנו יצאנו, נכון אמא?"
אני רוצה לענות להם, לתאומים המתוקים שלי , שהנה אוטוטו תהיה להם אחות קטנה , אבל הצירים משתיקים אותי , אני מוצאת שבכל פעם הכאב חזק עמוק וכואב יותר..
אני מגמגמת משהו ליוסי , שזה הזמן , שצריך להתחיל להתארגן ושאולי כדאי שאני אתחיל לספור זמנים …

מתארגנים לנסיעה
התיק באוטו , סבתא בהיכון , ואני סופרת.
כל עשר דקות.. כנראה שגם את רוצה כבר לפגוש אותי, את אבא ואת האחים שלך.. לא מוכנה לחכות עוד יומיים ..
נוסעים לביה"ח , סבתא תפגוש אותנו שם..
בנסיעה אני אוחזת בידית שמעל הדלת ובכל ציר אני נתלית עליה, ומרגישה שתיכף אני מתפוצצת… הכאבים הורגים אותי ..
מגיעים לביה"ח , הצירים כל שבע דקות.. כל אחד מהם, בצבע.. אני מתקשה לנשום בזמן הצירים ובאמת שאני מנסה..
מוניטור , צירים חזקים מאוד , הערכת משקל 4000 גרם , פתיחה ? אין ..
אני שוכבת שם לבד , כי אבא בחוץ עם התאומים  , הרופאה שבאה לבדוק אותי , מתוקה , ג'ינג'ית , חייכנית וחביבה, מציגה לי את המצב כפי שהיא רואה אותו:

"תראי, זו למעשה לידה ראשונה שלך, התאומים נולדו בקיסרי , את מבינה מה זה ללדת תינוקת במשקל 4000 גרם, ואולי יותר, כי זו רק הערכה? זה יכול להיות מאוד קשה ,הצירים שלך מאוד מאוד חזקים ,אלו צירים שאנחנו מכנים צירי לידה , אבל אין לך פתיחה.. עד שלא יהיה לך לפחות פתיחה של 2 , לא נוכל לתת אפידורל , ואת תצטרכי להמשיך לסחוב את הצירים האלה , הם כבר מתגברים והם כל 3 דקות בממוצע.. אני יכולה לתת לך משהו לכאבים , אבל זה בטח לא יהיה כמו אפידורל.. מה שאת מרגישה שנכון לעשות תעשי . "

"אני רציתי לנסות לידה רגילה" ואני מרגישה משהו חם זולג לי הלחיים.. כ"כ רציתי .. "

" את יכולה ללדת לידה רגילה ,זה כמובן אפשרי, ואין שום מניעה פיזית שלא תוכלי לעבור לידה רגילה. בואי , הצירים כבר תכופים יותר , גם ככה לא יוכלו להכניס אותך לניתוח לפני שיעברו 6 שעות שאת בצום ,בנתיים עברו שלוש שעות מאז שאכלת , יש לך 3 שעות להחליט .אני פה עד הלילה. תקראי לי אם תצטרכי אותי."

"טוב.."  ואני בוכה.. לא יודעת אם זה בגלל הצירים , שכל אחד מהם כמו סכין שחותכת אותי מהגב ועד הפופיק , או בגלל התחושה שמחלחלת בי שאני לא אוכל לשאת את זה יותר , ואני אלך לקיסרי בסופו של דבר.. לא בטוחה.. אבל אני בוכה . אולי מהתרגשות , שלא משנה מה , אם בקיסרי או בלידה רגילה , היום אני אפגוש אותך.. נסיכה קטנה .

הצירים מתחזקים , אני גונחת בכל ציר ונאנקת מכאבים , משתדל שלא לצרוח את נשמתי לשמיים , אבל כל דקה הם באים . נשארים לדקה שלמה , כואבים ומרסקים ,  אני לא מוצאת את מקומי , מקלחת עם מים רותחים על הגב , ועל הבטן , מקלה עליי , אבל גם במקלחת הצירים מרגישים כאילו הם עוברים לירכיים , לא מצליחה לעמוד , או לשבת .. אני כורעת במקלחת ומרגישה שבעוד שנייה את בחוץ , אני מרגישה שזה קורה עכשיו.

הרופא בא לבדוק, האחות אמרה שאני כנראה בלידה פעילה לפי הכאבים, אבל אין פתיחה..
ואני מתחילה להתפלל לאלוהים שבשמיים  שרק יעצור את הכאבים.. "אני לא יכולה יותר" אני בוכה ליוסי ..
הרופאה שקיבלה אותי נכנסת לשאול אם החלטתי..

"קיסרי , תנתחו אותי , רק תוציאו אותה ממני כבר.. אני לא יכולה יותר.. "

קר מאוד בחדר הניתוח

 אבל אני לא מרגישה את הקור בתור דבר שלילי , כ"כ חם לי מהצירים שהקור מעודד אותי אפילו ..
עוברות עוד חמש דקות , המרדים מזריק לי את זריקת הפלא , אני נשכבת , הצירים הופכים עמומים  ואני מצליחה לחייך לסניטר בפעם הראשונה ..
השיירה של הרופאים נכנסת , מתחילים..

18:41
אני מסתכלת על השעון בחדר הניתוח  , את תיכף מגיעה ואני אראה אותך , יפה שלי , אני מוכנה לבואך.. בואי.. בואי אליי..
 
18:45
 בכי ראשון .. את בחוץ..
מנקים אותך , אבא מביא אותך אליי לנשיקה ולמבט ראשון  , את יפה. את הכי יפה בעולם .
3985 גרם של יופי טהור.

נעמה שלי
לקראת יום הולדתך השלישי , רציתי שתדעי כמה אור ואהבה הבאת לעולמי.
רציתי שתכירי את סיפור הלידה שלך, בשבילך,ואולי גם קצת בשבילי.
את מדהימה ,חכמה,פיקחית ונהדרת , ומתוקה אמיתית.
וכשיהודית רביץ שרה על הילדה הכי יפה בגן , אין לי ספק שהיא התכוונה אלייך ..
אני מאחלת לעצמי , להיות מלאת נחת ממך , בדיוק כמו היום, למשך כל חיי. לא יכולתי לבקש מלאכית מתוקה ממך , ואין אפילו שם מתאים לתחושה המדהימה שאת משרה עליי עם כל חיוך וכל מבט שלך.
 את מושלמת.
אני אוהבת אותך, כ"כ הרבה שאני כותבת לך עכשיו ובוכה מהתרגשות..
שתהיי תמיד תמיד מאושרת , נינוחה , רגישה ומרגשת כמו שאת .
אוהבת, אמא .