ביום חמישי שעבר נפתח בניו יורק שבוע האופנה, אחד מאירועי האופנה החשובים בעולם. מאות דוגמניות הולכות לצעוד, במה שאמורה להיות התצוגה המרשימה ביותר של זוהר וסגנון.
עוד ב- Onlife
- ראיון מרגש עם בוגרת "כוכב נולד", מיי פיינגולד
- האם אשפוז כפוי יכול להציל חולי אנורקסיה
- איך הצבע של האוכל משפיע עלינו?
אבל, בין כל היופי יש לא מעט כיעור: הפרעות אכילה, ליקויים בריאותיים, בעקבות לחץ ושעות עבודה מאומצות, שחיתות ורמאות כספית. כל אלה הם רק חלק מהדברים שהדוגמניות, רובן, בשנות העשרה לחייהן, נאלצות להתמודד איתם.
השנה, יחד עם שבוע האופנה נפתח גם ארגון חדש, The Model Alliance, ששם למטרה לשפר את הצורה בה תעשיית האופנה מתייחסת לדוגמניות שלה.
"כבר שנים שקיימת התעלמות מוחלטת מההתעללות השיטתית של תעשיית האופנה בעובדים שלה" כתבה שרה זיף, מקימה ומנהלת הארגון באתר האינטרנט החדש. "למרות שאני הייתי מאוד בת מזל בקריירת הדוגמנות שלי, יצא לי לראות מקרוב כיצד התעשייה מתעלמת מחוקי תעסוקה של קטינים, חסרה שקיפות ממונית, מעודדת הפרעות אכילה, ועוצמת עיניים להטרדות מיניות במקום העבודה. הקריירות המצליחות של דוגמניות העל, מייצרות תמונה מעוותת שאינה מייצגת את המציאות של רוב הדוגמניות העובדות, רובן נשים, צעירות מאוד, ופגיעות במיוחד. זה מה שהביא אותי להקים את The Model Alliance," מוסיפה זיף.
דוגמנית במראה כחוש במיוחד
תמונת מצב עגומה
בסקר שערך הארגון בין מאות דוגמניות בניו יורק ולוס אנג'לס, עולה תמונה עגומה: 68% מהדוגמניות סובלות מדיכאון או חרדה.
הטרדות מיניות ואפילו אונס הן בעיה מוכרת. בתעשייה שבה עובדים כל כך הרבה אנשים צעירים, פעמים רבות רחוק מאוד מהבית ובלי השגחה, הטרדות מיניות מתקבלות כחלק מהמקצוע. 29% מהדוגמניות חוו נגיעות בלתי הולמות במקום העבודה, על 28% הופעל לחץ לקיים יחסי מין עם מישהו מהעבודה.
הזוהר ותחרותיות של עולם האופנה מקשות על נשים וגברים להתלונן מפחד לאבד את העבודה. 29% בלבד מהמוטרדות, הרגישו שהן יכולות לספר על כך לסוכנים שלהם. בשני שליש מהמקרים הסוכנים לא עשו עם התלונה דבר. סוכנים מסוימים אף יעצו לדוגמניות לקיים יחסי מין עם המטרידים בשביל לקדם את הקריירות שלהן.
60% מהדוגמניות אמרו כי הן מוטרדות מהמחסור במקומות פרטיים ומוגנים מספיק בהם הן יכולות להחליף בגדים. פעמים רבות מצופה מדוגמניות להישאר עירומות לפני צוות שלם של מלבישים, צלמים ותאורנים. דוגמניות מסוימות אף דיווחו כי במהלך ההלבשה הן צולמו ב"הפתעה" ובניגוד לרצונן.
76% נחשפו לסמים או אלכוהול במקום העבודה. 50% נחשפו לקוקאין. עובדה זאת מטרידה במיוחד כיון ש כ54% מהדוגמניות התחילו לעבוד בגיל 13-16 ומחצית מהן סיפרו שההורים כמעט אף פעם לא ליוו אותן לצילומים או אודישנים.
"בתעשייה הזאת מאוד מקובל שאנשים צעירים עובדים שעות ארוכות בלי הפסקות ובתנאים קשים. דוגמנים ודוגמניות צעירים הרבה פעמים עוזבים את הלימודים בשביל לנצל את שנות הפריחה הקצרים שלהם. בתור בחורה צעירה שמתחילה לעבוד בפעם הראשונה בתעשייה לא מוכרת, זה נורא קשה להבין האם מה שקורה סביבך הוא דבר מקובל או שמשהו פה לא בסדר", מספרת זיף.
דוגמניות מחליפות בגדים מול עשרות אנשים שצופים בהן
בנוסף לבעיות הידועות הארגון מעלה גם בעיות מוכרות פחות כמו העובדה שהשוק הפרוץ מאפשר לסוכנויות הדוגמנות לנהל ספרים בצורה רופפת ומעורפלת כך שדוגמנים ודוגמניות לא מקבלים את מלוא השכר המגיע להם. זיף מספרת כי היא בשלב מסוים בקריירה שלהם היא עזבה סוכנות אחרי שהיא התחילה לחשוד כי חלק נכבד מהרווחים שלה נשאר אצל הסוכנים.
כשהפרעות אכילה ואנורקסיה הן רק חלק מהבעיות
את הכסף הצליחה זיף לקבל רק בעזרתו של עורך דין ואיומי טביעה. חוזים נזילים ולא קבועים משמעותם במקרים רבים כי גם דוגמן או דוגמנית לא יכולים להיות בטוחים כי הם יקבלו את תשלום על העבודה שלהם. דוגמניות רבות מוצאות את עצמן עובדות בחינם, או אפילו נכנסות לחובות לסוכנות שבה הם עובדים בגלל הוצאות שונות שהסוכנות לכאורה השקיע בהן.
העובדה כי תעשיית האופנה מעודדת אצל נשים דימויי גוף מעוותים נדונה רבות. תופעה זאת חמורה עשרות מונים אצל דוגמניות שמקום העבודה שלהן תלוי על חודו של קילוגרם: "הסוכנת שלי אמרה לי לאכול פריכית אורז אחת ליום ואם זה לא יעזור לשמור על המשקל אז חצי פירכית, כלומר דוחפה אותי להיות אנורקטית באופן שאינו משתמע לשתי פנים." מספר איימי למונס, אחת מיועצות הארגון.
הלחץ, שעות העבודה הקשות והתנאים הלא נוחים יכולים להיות מסוכנים. מעבר לדוגמניות שמתו שתוצאה מהפרעות אכילה קשות, נרשמו מקרים של דוגמניות שלקו בהתקף לב בגילאי ה- 20 המוקדמות ומספר גדול של דוגמניות שסיימו את חייהן בהתאבדות כתוצאה מתשישות ומדיכאון.
זיף עצמה עובדת כדוגמנית כבר יותר מעשור. היא השתתפה בתצוגות של קלווין קליין, לואיס ונטון ושנאל והייתה הפנים של טומי הלפינגר, בננה רפבליק וסטלה מקארטני. ב2009, אחרי תואר ראשון במדעי החברה מקולומביה, זיף יצרה את הסרט התיעודי "Picture Me" אשר דן בבעיות השונות הנפוצות בעולם הדוגמנות.
אחרי צאתו של הסרט זיף החליטה שהיא רוצה לעשות יותר והתחילה לעבוד על הקמתו של הארגון. יחד עם סוסן סקפידי, ראש המכון לחוקי אופנה באוניברסיטת ורדהם ודוריין וריאן, עוזר הוראה במחלקה למדעי המדינה בקולומביה זיף הקימה את The moddel Alliance.
"המטרה שלנו היא לעבוד יחד עם סוכנויות דוגמנות פרוגרסיביות בשביל לתת לדוגמניות בארצות הברית קול במקום העבודה שלהן ואפשרות להתאגד בשביל לשפר את תנאי העבודה הבסיסיים שלהם במה שעכשיו הוא תעשיה כמעט לא מבוקרת."
הארגון החדש לא היה הראשון לראות את הצורך בשיפור תנאי ההעסקה של דוגמנים ודוגמניות. בעקבות לחץ ציבורי, המועצה למעצבי אופנה יצאה ב2007 בקמפיין להגנה ושמירה על דוגמניות צעירות.
המעצבים קראו שלא להעסיק דוגמניות מתחת לגיל 16, הגיל שלטענתם בנות כבר בוגרות מספיק בשביל להתמודד על קשיי המקצוע. עכשיו כששבוע האופנה השנתי נפתח בניו יורק, המעצבת הידועה דיאן פון פורסטנברג ( Diane Von Furstenberg), נשיאת איגוד המעצבים אומרת כי למרות שחל שיפור ניכר מאז תחילת הקמפיין עדין יש המון שעוד צריך להיעשות. השנה, המועצה המליצה לחברים שלה לבדוק את תעודות הזיהוי של הדוגמניות על מנת לוודא כי הן אכן עומדות בדרישות הגיל המינימליות.
אבל יותר מכל תקנה, בארגון רואים את הצורף בשינוי תפיסה. "שינויים יתחילו אם נתחיל לראות דוגמניות דרך עדשה שונה: לא כדימויים שאין להם קשר לבני אנוש אלא כעובדים להם מגיעות אותן הזכויות וההגנות כמו לכל אחד אחר".