ילד יקר לנו מכל,
עוד לא התחלנו, אבא ואני, את התהליך של להביא אותך לעולם, ואני כבר מלא בחששות. חששות כפולים.
מחד, אותם פחדים שיש לכל זוג – האם אנחנו מוכנים: כלכלית? רגשית? מיצינו כבר את שלב התל אביביות? הרי ילד הופך עולמות. ממלא את העולם באהבה שאין כמותה, אבל הופך את העולם שהכרת על פניו.
מאידך, אני מפחד עליך. האם תכעס עלינו שהבאנו אותך לעולם שבו אין לך אמא? ואם נדבר עליה, הרי יקראו לה "תורמת הביצית".
אנחנו מביאים אותך לעולם שבו גם אם תהיה הכי בריא, הכי יפה, הכי מוכשר ומוצלח, עדיין תהיה שונה, אחר, ולא באשמתך. באשמתנו. כי יש לך שני אבא.
לא חשוב כמה רציונאל אני אכניס לסיפור: אבא ואמא זה תכתיב חברתי. אבל "אמא הו אמא חבקיני חזק" אפשר לשיר גם על אבא. מבטיח לחבק חזק חזק ולהיות שם תמיד.
צילום: Shutterstock
אבא ואבא יכולים להיות הורים מדהימים לא פחות, גם בלי חזה שופע חלב. משפחה טובה נמדדת באהבה, בדאגה, בקשרים המיוחדים. ומי יכול להיות מתאים יותר משני הורים שיעברו תהליך יקר, חוצה מדינות, ארוך וקשה במיוחד בשביל להביא אותך?
בלי לזלזל באף אחד, יש אנשים שלא צריכים להשקיע יותר מדי במחשבה של להביא ילד מעבר לערב עם קצת אלכוהול, או פנצ'ר שלא תוכנן. וגם אם לא, אז יש שעון ביולוגי שמתקתק או הורים לוחצים.
אנחנו שוקלים עוד ועוד ועוד. ואז עוד קצת. אני מקווה שתדע שמה שחשוב בעולם, זה לא מה אחרים חושבים. כי צרי עין יש בכל מקום. ילדים הם עם קשה לכולם.