יש פורים אחר – העדלאידע הסביבתית במדרשת בן גוריון

מדי שנה אחרי חופשת חנוכה מתחילים תופעות מוזרות להתרחש במדרשת בן גוריון שבנגב. לצערי יש צורך להתחיל בהסבר קצר על היישוב הקהילתי הקטן הנמצא על כביש 40 5 ק"מ דרומית לקיבוץ שדה בוקר  בדרך למצפה רמון. צריכים עוד הכוונה? זוכרים את הטיול השנתי לדרום, ביקור בצריף בן גוריון ובחלקת הקבר שלו ושל פולה? אז כמו שהילדים ביישוב אוהבים לצחוק על אילו שאינם מכירים אותו, "בן גוריון קבור אצלנו בגינה". אז ביישוב הקטן שלנו ישנו בית הספר התיכון לחינוך סביבתי שפועל בתנאי פנימיה ומחנך כבר למעלה מ30 שנה בני נוער לאהבת הסביבה, הטבע והארץ.

אז אילו תופעות מוזרות מתרחשות? בפעם הראשונה שצפיתי בהם הייתי רק חודש ביישוב ונדהמתי, חשבתי שהונדליזם המאפיין, לצערי, אזורים רבים בארץ כמקור לשיחרור לחץ של בני נוער הגיע גם אלינו ליישוב הקטן באמצע המדבר. פתאום כל מיחזוריות הבקבוקים מתמלאות בבני נוער המשליחים החוצה את הבקבוקים, מתקני מחזור הנייר מתהפכים וערמות עיתונים נשפחיםומתגלגלים ברחוב והקרטוניות הופכות להיות ביתם השני של התיכוניסטים. עוד בעודי מהרהר מה לכל הרוחות והשדים קורה כאן, אוספים בני הנוער את מרכולתם מהרחוב ובדרכים מוזרות גוררים אותם אחריהם לכיוון התיכון. בבירור קצר מול תושבים ותיקים מתקבלת התשובה "הם עובדים על העדלאידע". תשובה קצרה שעבורם בעלת משמעות, אך עבורי, רב הנסתר על הגלוי.

ימים ספורים לאחר אותם ארועים נשמעת דפיקה בדלת בשעות הערב ושתי בנות תיכון עומדות ושואלות האם יש לנו למסור בדים או בגדים ישנים וקרועים שאנו איננו זקוקים. מכיוון שרק ימים ספורים קודם לכן סיימנו לפרוק ארגזים, אירוע שעבור זוגתי היה סיבה טובה להיפטר מאותם בגדים שגררתי איתי מבית לבית ולמרות חורים וקרעים שמרתי אליהם בקנאות. תרמתי בשימחה את הבגדים.

חושבים שזה הכל, אז זהו שלא.

בלילות החלו להשמע רעשים מכיוון הדפיקות והילת אור חזקה שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. היו לילות של מוזיקה והיו לילות של דפיקות וילדים הזויים רצים ברחובות עם קרטון גדול או מלאי עיתונים. יום אחד התמלא היישוב בשלטי חוצות מעוצבים ומושקעים המצוירים על סדינים ומדב

רים על חיזרים וכל מיני אימראות אשר לא מובנות ומקושרות לשום דבר. בניי שעדין לא בתיכון היו מגיעים מידי פעם הביתה ומספרים על הקרב העומד להתרחש ביישוב, ושכיתה ט' עובדת על משהו ענק וכיתה י"ב רוצה לזכות בפעם האחרונה, ועוד משפטים שבשבילי נשמעו כמו סינית.

שבוע לפני פורים הופיע במידעון של היישוב שביום העדלאידע יסגר היישוב ולא תותר כניסה של רכבים ושלטובת המבקרים הכשירו מגרשי חניה בכניסה ליישוב. מגרשי חניה? מה הם חושבים שהולך להתרחש כאן?

ואז הגיע היום הגדול, רחובות המדרשה התמלאו באנשים, גדרות הותבו סביב הכבישים למנוע ירידת קהל, משטרה, אמבולנס והרבה סדרנים. עכשיו הציפיה כבר בשיא…