ראש השנה מעלה תמיד טעמים נשכחים של מלאכת היד המתוקה של אמא: האורז המתובל בפירות יבשים, צלי הבשר ששוחה בפורט מתוק-מתוק, עוגיות מעמול ותפוח בדבש אשר לא פוסח על אף בית יהודי כשר למהדרין. אני זוכר את איך אמא שלי היתה מעמידה אותי, שנה אחרי שנה לפצח את קוד הרימון. תמיד זה היה נגמר בחולצה מוכתמת, וקומץ גרעיני רימון בודדים ועצובים. את רובם היתי משתדל לאכול כבר במהלך מלאכת האיסוף.
השנה אני רחוק מהבית, וכל הטעמים והניחוחות הם כעוגיית המדלן. העיר החדשה אליה הגעתי תקועה לה אי שם בגולה, אבל הטעמים זהים, והבית חוזר לרגע אחד. עם תום החג, הוא חוזר לו חזרה אי שם אל ציון, והגולה חוזרת אל נוכריותה.
אמא תמיד אמרה, שלא משנה איפה אהיה ביום הולדתה של השנה, אנהג במנהגי הבית, וכך הפלא ופלא, אזכה בביקור חטוף בו מבלי להוציא ולו יורו אחד על כרטיס טיסה. האמת, אולי יורו אחד על תפוח. ואחד נוסף על דבש, אבל בזה זה מסתכם.
השנה החדשה שלי עמוסה בהתחלות חדשות. הבית אינו אותו הבית, והדרך בה בחרתי ללכת הפעם היא דרך חדשה. בהתחלה פחדתי מאוד מהצעד הפזיז שלקחתי כשבחרתי לבלות שנה מחוץ לגבולות הקו הירוק, אבל ההתרגשות רבה. אמא כבר אינה מחפה על כל שטות שעשיתי. סגנון החיים החדש זר לי, אך עם זאת חייב אני לומר כי הוא לחלוטין מרענן.
אין יום שעובר ואין בו התחלה חדשה: הדייט הראשון עם מכונת הכביסה, שלא לדבר על העמידה אל מול מדפי הסופר העמוסים לעייפה בנסיון לבחור את האבקה הנכונה, סיר הממולאים הראשון שמנסה להתחקות אחר אותם טעמים שרבות הפעמים שלא הערכתי, חשבון החשמל הראשון, העוגה האפויה הראשונה והשבוע ? ארוחת החג הראשונה. ארוחת חג שרובה ככולה מנסה לשחזר דומות לה, כאלו שחוויתי שנה אחר שנה בבית.
לא רק העיר והבית חדשים, כי אם גם העבודה שאליה זה עתה נכנסתי. היא שונה מכל דבר שאי פעם עשיתי, ומעמיסה אותי באתגרים. אם אחזור אני לרגע לנקודה בה עמדתי אל מול מיליון ואחד לבטים, עצה אחת שקיבלתי חרצה את הדין: ?אם המקום החדש אליו אתה עומד להגיע ? מפחיד אותך, סימן שזוהי הבחירה הנכונה עבורך. אם לא היית מפחד ? סימן שהיית עומד ודורך במקום".
תחושות הבטן לא הטעו אותי, ונראה כי צבר ההתחלות החדשות שמביאה איתה השנה שבפתח רק ממלא אותי ודוחף אותי אל שנה של חוויות ראשוניות ובתוליות עם חיי היום-יום. אלו שמגיעים בכל בוקר עם עלות השחר, מלבד ביום הזה בו מחליפה אותם השנה שהופכת את החול לחג בהגעתה לחגוג את יום הולדתה.
כשהשנה החדשה מגיעה, זהו זמן אידאלי להבעת משאלה. נכון שביום ההולדת שלנו אנו זכאים למשאלה אחת, אך גם בהולדתה של השנה ניתנת לנו ההזדמנות להביע משאלה נוספת. אבל אני, כמו כל ילד של אמא, לא מסתפק באחת. בדיוק כמו שאני לא מסתפק בפרוסת עוגה אחת.
אז מה אבקש מהשנה החדשה?
אהבה. ותסלחו לי על הקלישאה, כזאת שתישאר איתי כל היום ותישאר לישון. אבקש השראה, שתעשיר אותי בחוכמה. אבקש מהגעגועים לא לחלוף, ושלא ייעזו להתחלף בתחושה של שגרה. אבקש מהבית להישאר במקומו, ואבקש מהשנה שמאיצה בי לסיים, שתמלא את 365 הימים הבאים בניחוחות של כל אותם רגעים שבהם הייתי רוצה להיזכר.