אהבה ביני לבינה: בלוג אישי של מיכל ינאי

על ההריון כולם מדברים איתך בפתיחות. מצפים שיהיה לך כבד וחם, שיהיו לך בחילות, שתהיי חרדה מהבדיקות, שתתלונני בזמן המנוחה אחרי  בדיקת מי השפיר, שתהיי עייפה, הורמונלית, בלתי נסבלת או בקיצור הריונית. ובחסות ההריון הרי הכל מותר לך.

גם על הלידה איכשהוו משאירים לך עוד פתח התלוננות קל, על כאבי הצירים, על התפרים שאחרי ועל הבעל שצועק לך "תנשמי" גם כשכבר אין לך מאיפה.

אבל דקה אחרי שיצאת עם העולל הקטן מבית החולים, מצפים ממך כבר לדברים אחרים. כי הרי את אמא, כי לזה חיכית כל השנים, כי איך אפשר אחרת. ואת אמורה להיות חיונית, חייכנית, ובעיקר מאוד מאושרת. ואת מגיעה הביתה, ואין לך שמץ של מושג מה לעשות עם המתנה החדשה שקיבלת, כי כשקיבלת סקודה אפורה שנת 89 , לימדו אותך לפני כן, במשך זמן די ארוך ,איך לתפעל אותה: איזה סוג דלק צריך, איך להעביר הילוכים בלי להכאיב לה, איך להקפיץ אותה בעליה שיהיה לה נעים.

הפעם לא קיבלת כמעט כלום, חוץ מהמון פרחים (אנשים עוד לא הבינו שאסור ליולדות להחזיק בחדרים פרחים?), ומיליון עצות מאמא שלך (שבפעם אחרונה שהיא עשתה את זה – היו עדיין חיתולי בד ומזון לילדים חומם). אז זה נכון שיש לך עגלה שנראית יותר משוכללת מהג'יפ שלך, חיתולים חד פעמיים ואפילו גרבר מוכן להגשה – אבל זה לא מספיק. מתי ואיך את אמורה להכיל ולהבין את כל מה שקרה לך? להתאושש מהלידה,  לעכל שזה לנצח ואין דרך חזרה? אף אחד לא באמת הכין אותך ל -לקום כל 3 שעות, להפוך את השד הפרטי שלך לממטרה ציבורית, או ללמוד להתאפק עם הפיפי עד שהעולל יאפשר לך רגע להתפנות.

ובתוך כל זה את אמורה, מהמפגש הראשון, לאהוב את האוצר החדש אהבה עצומה, כזו שאין שניה לה.

כשהיכרתי את בן, בדייט הראשון הודעתי לו שיתקשר כשיגדל (וזה לקח שנתיים), אחרי הדייט השני חשבתי שהוא חמוד. לא חשבתי שמצאתי את אהבת חיי, ולא הלכתי לישון רועדת מהתרגשות שהנה הגיע האחד. מאז שאנחנו יחד, כל יום איתו הוא עוד מדרגה בסולם האהבה והאושר. כמו במשחק 'סולמות וחבלים'  לפעמים קצת מחליקים למטה, אבל זו מגמת עליה ברורה  שכמעט בכל יום אני עדיין מגלה (שוב) ומתרגשת מכמה הוא אדם טוב, כמה הוא יכול להכיל אותי, לא מתרגש מהשטויות שלי, אבא נפלא, ומאהב מדהים. כל יום היה ועדיין יותר מאתמול ופחות ממחר.

ככה אני מרגישה שזה עם הקטנה, שכשהיא יצאה לאויר העולם שמחתי, אבל לא הרגשתי שיעודי הוגשם וצרותיי תמו. להיפך, בימים הראשונים פחדתי שזה גדול עלי וממש לא הבנתי ממה כולם עושים עניין. רק השבוע, כשהשתוללנו שתינו בים, הבנתי שזה בדיוק כמו עם בן, שבכל יום מתקדמת הזוגיות שלנו בעוד שלב. שבכל יום שעובר היא  קצת מכירה אותי טוב יותר, ואני קצת לומדת להבין אותה טוב יותר. שאנחנו מגששות, בודקות גבולות ומתאהבות בכל יום עוד קצת. אהבה.

ויש כאן הכל מהכל: לפעמים היא מצחיקה אותי ולפעמים אני חסרת סבלנות, לפעמים היא מעייפת (שבועיים חופש מהגן נראו כמו נצח נצחים), ואם תשאלו אותה היא בטח תגיד שלפעמים אני משעממת ולא חמודה. אבל גם פה, כמו בסולמות וחבלים, לשמחתי, לפחות בינתיים, אנחנו תמיד במגמת עלייה!

אז שתהיה שנה טובה לכולנו. של הבנה, תקשורת טובה והמון אהבה. במגמת עליה. אמן.

ועוד המלצה בקטנה

שלחו לי לינק למשהו שנקרא 'משמרת לילה'.

"האגיס משיקה בפייסבוק קהילה הפונה להורים החדשים במסגרתה יוענק ייעוץ און ליין של מיטב המומחים והיועצים בתחום ההורות. בקהילה ייקחו חלק גם הורים מפורסמים שיעניקו טיפים אישיים שלהם לגידול הצאצא החדש". . בכל לילה יש מומחים (רופא ילדים, אחות טיפת חלב, יועצת הנקה..) שמייעצים בעיקר בנוגע לטיפול בתינוק ראשון וחדש: איך ומתי לקלח, להשכיב על הגב או על הבטן, מתי להאכיל, למה מתכוון התינוק כשהוא בוכה וכו'.

היות והפעילות מתרחשת בין 22:00-02:00 לא חשבתי שבכלל אגיע לזה, כי אני בשעות האלה ישנה!  אתמול מצאתי את עצמי באחת בלילה עדיין מתהפכת אז התישבתי על המחשב, ראיתי שוב את ההכרזה של דיאנה בכוכב נולד, ואז בסוף התגלגלתי ל'משמרת לילה', וגיליתי שמתארח אסף אמדורסקי. תהיתי לעצמי במה בדיוק הוא יכול לתרום, ולמה העובדה שהוא סלב הופכת אותו למבין בגידול ילדים, אבל מהר מאוד הבנתי שהשאלות של הגולשים היו בכלל בפן האישי ולא הרפואי: איך הבנות מתמודדות עם הפרסום שלו ושל מיכל,  מה עושה אבא שרוצה לשיר לילד שלו לפני השינה אבל מזייף. אסף ענה מקסים ומכל הלב. והיה מעניין מאוד לקרוא.

אז גם אם אתם לא זקוקים לעיצה של פסיכותרפיסטית לתינוקות נדמה לי שיהיה לא פחות מעניין לשוחח עם שירה גפן, שהיא הבאה בתור.

וקטנה אחרונה

שנה טובה כבר אמרתי?