מחקר ישראלי חדש בדק את מערכת היחסים הטעונה של נשים עם המראות בחדר הכושר שלהן. המחקר שנערך על-ידי ד"ר הילה העליון מביה"ס למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל וד"ר משה לוי מהמרכז האוניברסיטאי אריאל, בקרב 33 נשים ישראליות, אקדמאיות, בטווח הגילאים 20-50 שפוקדות את חדר הכושר לפחות פעם בשבוע, מצא שלושה דפוסי התבוננות עיקריים של נשים במראה בחדר-כושר.
עוד ב- Onlife
- איך הכוכבות הגדולות נראות תמיד כל כך טוב?
- דואגים שבני הזוג בוגדים? חפשו ראיות בפייסבוק
- מחפשים שינוי מקצועי: בואו לראות איך עושים את זה
על פי הממצאים עולה, כי הדפוס העיקרי של רוב הנשים הוא לבחור את המיקום בקרבת המראה בהתאם למצב רוחן באותו היום. "יש פה חווית גוף-זהות-נפש", מסבירה ד"ר העליון. "ההתבוננות במראה היא מכוונת רגש ואם באותו היום אישה לא מרגישה טוב עם עצמה מסיבה כלשהי היא תעדיף להתרחק מהמראה ותהיה עסוקה במבטם של אחרים עליה".
מתיאוריהן של הנשים בקבוצה זו עולה כי המראה נתקלת מצדן בדחייה ובסירוב, למרות שהיא אמורה לתת משוב על מראה חיצוני של המתעמלת.
אחת המרואיינות במחקר אמרה: "כשאני מגיעה לחדר הכושר אני מתחמקת מהמראה, בעיקר בגלל שהיא מראה לי איך אני נראית ולא איך אני מעוניינת להראות".
"הקולג' האמריקאי לרפואת הספורט" (American College of Sport Medicine–(ACSM פרסם בשנת 1997 הנחייה ברורה שבכל חדרי הכושר חייבות להיות לפחות שתי מראות על כל ארבעה חדרים.
הנחת המוצא הייתה שמראות בחדרי כושר מעודדות את המתאמנים להגדיל את המאמץ הגופני ולשפר את ביצועיהם. ואכן, קבוצה נוספת שנמצאה במחקר, כוללת נשים שלא מעניין אותן מי מסתכל עליהן. הן מתייחסות למראה ככלי עזר לבחון את הגוף שלהן ואת אופן עבודתן במהלך הפעילות הגופנית.
"נשים אלו בדרך-כלל עומדות בשורה הראשונה בשיעורי אירובי. הן מסתכלות על גופן מבחינה הוליסטית כמו מכונה שצריכה לעבוד ביעילות", אומרת ד"ר העליון.
ממצאי המחקר עולה כי האפשרות היחידה מבחינת נשים להתבונן במראה נוצרת כאשר המראה משמשת כלי לשיפור ביצועים. "יחסי עם המראה הם ידידותיים", סיפרה אחת המרואיינות במחקר, "אני נהנית להסתכל במראה בעיקר כשאני מזיעה. אני מרגישה טוב כי אני יודעת שלפעילות הזו תהיה תוצאה – אני ארזה או גופי יהיה מעוצב".
מחאה חברתית נגד המראה
קבוצה שלישית ומינורית כללה נשים שהעמידה מול המראה בחדר כושר היא סוג של מחאה חברתית מבחינתן. הן מגיעות לא מסודרות ולא 'מצייתות' לקוד החברתי אך למרות זאת הן יעמדו בשורה ראשונה בשיעור או במקום בולט בחדר כושר.
יש לציין כי נשים אלו התייחסו למראה ככלי להתנגדות רק בסביבה נשית. אולי במרחב הנשי הן מרגישות בטוחות יותר בעצמן? כשיש גברים בחדר פתאום הן כבר פחות 'אמיצות'. כך הגדירה זאת אחת הנשים במחקר.
"היחסים שלי עם המראה תלויים במקום שבו אני מתעמלת. אם זה אימון מול בנים אני די מקפידה להיראות נורמלי. כשבחדר יש רק נשים, אני מרגישה יותר בטוחה ואז אני יכולה להגיע לאימון גם מרושלת, או עם שיערות בכל מקום. כשאני אותנטית אני אוהבת גם את עצמי וזה גם נעים להביט במראה. זה מסר שאני מנסה להעביר גם למתעמלות אחרות יש לנו כאן סביבה שהכול אפשרי בה, אז אולי נשתחרר קצת".
"התבוננות במראה אינה שיקוף אובייקטיבי" אומרת ד"ר העליון. "המראה מדגימה כיצד נשים מוצגות ויותר מכך מיוצגות על-ידי המבט שלהן בגופן, ותפיסת מבטו של האחר, המתבונן בגופן. המראה תמיד מעוררת רגשות בנשים. הן יכולות לאהוב את המראה, לשנוא אותה, או להשתמש בה למטרתן אך הן לעולם לא נשארות אדישות כלפיה".