הבטחות שהבטחנו לעצמנו, הבטחות שהבטחנו לאחרים, אחרים שאהבנו, ואהבה עצמית שהגיעה רק כתוצאה מכך שאהבנו מישהו, שנאה עצמית שבלילות יקדה בנו עת היינו מביטים על האחור, ותחושת אין אונים שניסינו להביט אל העתיד, ותחושת ריק כשבכל זאת ניסינו לראות את עצמנו מנסים לראות.
דמיונות על איך היינו יכולים להיות אילו היינו איזה עוף בשמים, והתסכול בהבנה כי סוף סוף אין אנו עוף בשמים, דמיונות מה עוף בשמים יכול לעשות יותר מהאדם, וחשיבה על העוף, מה הוא חושב שהאדם יכול לעשות, נסיון לראות את עצמנו בתור עוף ולהבין אם היינו רוצים להיות בכלל אדם, ואז לחשוב אם כבר אז למה לא להיות כמה חיות ביחד, ולהבין כי הם כמה חיות ואתה אחד, הם חיים ואתה חולם,
הגות פילוסופית בעניין הזמן, מה היה קורה אילו העבר היה אחרי העתיד, ואולי אין צורך בכלל בהווה, גם כך אנו מסתבכים. הבנה מתמטית כי אם העתיד היה לפני העבר אזי הוא היה עבר, כי ככה זה בחיים, הווה, טוב, מעולם לא מצאנו אותו ממש, תמיד היינו טובים בהיסטוריה או בנבואות לא בהגשמת הרגע, כי מה הוא רגע לעומת האין סוף שבעבר או שבעתיד, הבנה רציונאלית שברגע זה אנו מבזבזים את ההווה וייתכן שכבר בזבזנו אין סוף, זכירה שהווה הופך לעבר, ואף עתיד יצטרף בסופו של דבר, אולי ע"י שם אחר, אך בוא יבוא,
הטלת ספק בכל הדברים קודם, הטלת ספק שישנם בכלל דברים, פחד מהטלת הספק, ספק אם יש פחד, ספק אם יש ספק, אם יש ספק אנו קיימים, אם אין ספק, חייבים להמשיך להסתפק, ולהסתפק אם מסתפקים או לא, אחרת העולם פשוט יגמר,
ספק אם הייתה תחילה לעולם, ספק אם יהיה סוף, ספק אם איננו רואים שיש אמצע…
הלוואי והיינו הספק בעצמו, אז לבטח היינו יודעים הכל….