איזהו אדם מאושר? שיש לו חשבון בנק מנופח? שער מנופח? חזה מנופח? שיודע לשחרר?
שיש לו משרד בגודל 70 מטר בבניין הכי גבוה במנהטן? שיש לו שיניים בוהקות? שהוא רב-שגל? שהמציא את הגלגל מחדש? שעובד עם ילדים? עם מספרים? עם בגדים? עם דולפינים? עם חלקי חילוף של מכונות קרח כתוש? מה? מהי הערובה לאושר? האם אתה בוחר להיות מאושר? הרי יש את כל תאוריית הבלה בלה פרחים ועצים ירוקים בלה בלה בלה אוכלים אורז ושעועית בלה בלה בקתה מעץ בלה בלה לא מפסיקים לצחוק.למה בעצם? קר לך בלילה ואתה מריח משעועית!
הגעתי למסקנה סופית וחד משמעית שהמרמור מתחיל מלמעלה. אנשי השעועית לא מתמרמרים. הם חיים את חייהם בשקט,נהנים מנהימות השינה המתוקה של השעועיתית הקטנה שלהם כשהיא ישנה במיטה עשויית השעועית שלה.
ואל תקפצו למסקנות גזעניות שכשאני מדברת על אנשי השעועית אני מתכוונת לאנשי הבוריטו.
אני מדברת על אנשי השעועית באשר הם,שיודעים לנענע את הטוסיק לצלילי מוזיקה ולא יכולים לעצור את עצמם.
שיודעים לשבת בגינה ולהנות מהשקט. שיודעים שבסופו של יום המדד היחיד והחשוב ביותר נמדד ע"י גלי צחוק.
שיודעים להעריך צלע בקר עסיסית שעשויה,כמו שצריך,על הגריל ברוטב משגע ונהנים מכל ביס.
שיודעים לתת מרגוע לנשמתם עם כוס קאווה צלולה בליל קיץ חם ולחשוב על גלי הים ולא על גלי הקרינה הסלולרית.
שיש להם נתון במשוואה.נתון אחד לפחות.זה כל מה שצריך כדי למצוא את החיוך הנעלם.
יש להם זוגיות טובה,או עסק מצליח.או שהם יודעים להכין אלפחורס.
כל המשתנים במשוואה נעים בטווח של טוב עד טוב מאד,כשיש נתון אחד שהוא מעל לכל ספק חלק גדול שיודע.
הודאות היא הערובה לאושר.
שבת שלום!