יום שני נגמר לפני חצי שעה בדיוק. שלישי כבר מתחיל לרוץ אבל אני עוד מעכלת את שני. יופ ארוך שכזה.
התחיל מוקדם בבוקר עם שיעור ולימודים ועוד שיעור ועוד אחד וקינוח בלימודים ארוכים עד מאוחר. עד שמכבים את האורות באוניברסיטה וחייבים ללכת משם.
הגעתי הביתה, כמובן שלא מצליחה לאפס את המערכת וללכת לישון מיד – ענייני בית, חברות, פייסבוק הופ, נהיה כבר מחר.
היום היה אחד מאותם ימים שכל מה שבא לי זה חיבוק אמיתי ואוהב, ארוך ומחזק וללכת לישון עם חיוך שקט ורגוע ורצוי גם לא לבד.
נמאס לישון לבד. עוד מבית הספר היסודי הפנמתי שאלכסון הוא אסון.
כרגע המוח בשלבי shutting down למרות שיש עוד כלכך הרבה לכתוב. חייבת ללכת להטען קצת למחר – יום ארוך נוסף מחכה להתחיל, ואני כבר משתוקקת שייגמר.
לילה טוב