אז זהו. זה נגמר. האמת, הזמן עבר די מהר, והנה כבר הסתיימה לה העונה הראשונה של דה וויס.
העונה התחילה בהבטחה גדולה, קצת ירדה ברייטינג ובמהפכנות, המשיכה עם קצת דרמות (המתיחות בין אביב ורמי, הפרישה של יובל דיין), והסתיימה בגמר חביב עם הזוכה הנכונה (לדעתי), בלי היסטריה עצומה אבל לזכותה ייאמר ? עם טעם טוב.
התחושה שלי היתה שלראשונה בז'אנר, כל ארבעת הפיינליסטים הם אנשים איכותיים, ברמת אינטליגנציה מסוימת שאיך לומר ? לא תמיד מאפיינת את המתמודדים בתכניות ריאליטי. אני לא בהכרח אקנה דיסקים שלהם או אלך לראות אותם בהופעה, אבל בשמחה הייתי יושבת לכוס קפה עם כל אחד מהם, ואני בטוחה שהייתי מוצאת נושאים לשיחה ברמה די גבוהה.
מן ההתחלה היתה הרגשה שהתכנית באה להציב רף מעט יותר גבוה לתכניות מהסוג הזה. אין ירידות וניבולי פה (מלבד העקיצות הבלתי מזיקות של אביב), אין זייפנים עם שיגעונות גדלות, אין הרבה טחינה של הסיפורים האישיים של המתמודדים. יש תחושה של כבוד לאנשים שנמצאים שם.
נכון שגם ב"כוכב נולד" תמיד מנסים להיות בסדר עם כולם, תמיד כולם מרגשים ונהדרים וצביקה הדר מסתחבק עם כל אחד, אבל שם זה מרגיש יותר מאולץ, מה גם שיש מן הצביעות בתכנית שמצד אחד לא רוצה לפגוע באף אחד, ומצד שני חוזקתה במיצגי אנוש הזויים המוכנים להשליך כל טיפת כבוד עצמי רק כדי להופיע בפריים טיים של האודישנים; לפחות ב"דה וויס", כל המתמודדים הם אנשים שיודעים לשיר ? מי יותר, מי פחות ? מה שמראש נותן חותמת של איכות מינימלית לתכנית.
עוד נקודה לזכות הפורמט היא השילוב של שירים מקוריים שביצעו הפינליסטים ? גם אם לא נפלתי מהשירים עצמם, יש בכך משהו שעוזר לראות את המתמודדים באור מעט שונה ? מעין הצצה לקריירה האפשרית שעשויה להיות להם מחוץ לכתלים האדומים של התכנית. ואני מודה ? כשצפיתי ביום רביעי בקליפים לשירים המקוריים, אף אחד מהם לא נחרת בזכרוני כלהיט פוטנציאלי, אבל שתי הפיינליסטיות, רז וקטלין, הצליחו להפיח חיים בשירים שלהן בהופעה החיה, ובמיוחד קטלין ? שכהרגלה נתנה לא רק שיר אלא שואו שלם.
מבין ארבעת הפינליסטים, קטלין רייטר היתה בעיניי הבחירה הנכונה. אני מודה שלא נשביתי בקסמיה מייד מהאודישן כמו כולם, ועוד אני מודה שיובל דיין הייתה הפייבוריטית שלי, ולו רק בגלל הסטאר קוואליטי שכל כך חסר לי כאן בלבנט. אבל עם התקדמות העונה ואחרי שיובל הסירה את עצמה מן הרשימה, קטלין הפכה למתמודדת האהובה עליי, כי יש בה משהו חסר פחד ? היא לא מפחדת לפתוח את הגרון, לנוע על הבמה (לתשומת לב רז העציצית ? שאפילו בקליפ ל"Music" של מדונה נותרה שתולה במקומה בעוד קטלין הבוטילישסית מנענעת בלי חשבון) ולתת הופעה אמיתית, לגרום לי לרצות להסתכל עליה ולא רק להקשיב לקול הענק שלה.
אין ספק שיש לקטלין עוד דרך ארוכה, יש לה עוד הרבה מה ללמוד כדי ללטש את הכישרון שלה אבל זה בסדר, היא עוד צעירה מאוד. אני חושבת שחסרה בנוף המוסיקלי הישראלי זמרת פופ-R'N'B חדשה ורעננה, מישהי שתכניס קצת פופ משובח (יש דבר כזה), ותמלא את המשבצת שמאיה בוסקילה ושירי מימון מנסות למלא כבר כמה שנים, לא בהצלחה מלאה.
מעניין לראות אם הרכב המנטורים יישמר לעונה הבאה (סיכוי סביר שאביב יחזור, וגם דוד רמי; לא בטוח ששלומי שבת יעמוד נפשית בעוד עונה). אני מאוד מקווה שהמפיקים יקשיבו לתחנוניי ויחליפו את המנחה, ויתאמצו גם לקצץ בזמן המסך שניתן לכל אחד מהמשתתפים לדבר, כי זה נמרח הרבה מעבר לגבולות ההקשבה המצומצמים ממילא של הקהל. נתראה בעונה הבאה.