אופנה זה תחביב שיצא משליטה.
זה התחיל מחיבה אדירה למגזינים, ועם הזמינות שקיימת בשנים האחרונות באינטרנט – לבלוגים, לשבועות אופנה ברחבי העולם, האופנה העולמית הפכה להיות הרבה יותר נגישה. בכלל, זה תהליך כללי, לא רק שלי, העולם מאוד מתחבר לאופנה בשנים האחרונות. תמיד הייתי שם, עם חצי רגל בפנים, ועכשיו זה ממש יוצא החוצה.
עוד ב-Onlife:
- "אני לא אישה, אני דפני" – דפני ליף בהייד פארק נשים
- ויקטוריה בקהאם, מידה 0, מדמיינת שהיא מעצבת לנשים במידה 44
- בואו להכיר את החיים האמיתיים של האישה החרדית
אני נעלבת כשמלכלים על ערוץ האופנה החדש.
היו אנשים שראו את ערוץ האופנה החדש, וישר התקשרו אלי והיה להם נורא חשוב ללכלך עליו, לקבור אותו. אז לאנשים האלה אני אומרת תודה וביי. אני נפגעת כמו כל אדם אחר שמישהו יעליב אותו. אני חושבת שהערוץ יהיה הצלחה כי יש דרישה לתכנים האלה.
אני מאמינה באמת ובתמים שישראל עושה צעדים עצומים בתחום האופנה, זה לא רק הערוץ החדש, זה שבועות האופנה שהיו פה, זה דיבור כללי והרחבה של פורטלים של לייף סטייל. אופנה הפכה להיות דבר לגיטימי, כבר לא הגילטי פלז'ר שצריך לשים עליו לייבל חמוד ומתנצל, זה חלק מהתרבות שלנו.
לא בא לי להיות "נשכנית" כרגע.
בגלל זה אני מנחה את התכנית "המבקרים" ולא משתתפת כחברת פאנל. כשאני רוצה להיות נשכנית – ויש לי תקופות שאני לא סופרת אף אחד – אני משתתפת בתכניות כמו הינשופים או כוכב נולד, אבל זה קצת הציק לי ואני אוהבת את ההנחיה. אני אוהבת להכווין את התנועה בין האנשים, זה יותר מדבר אלי כרגע מאשר להתקוטט עם עוד חמישה עיתונאים על נושא כזה או אחר.
"המבקרים" היא תכנית פאנל שעוסקת בעניינים אופנתיים שעל סדר היום. חברי הפאנל אומרים את דעתם על נושאים החל מהקולקציה החדשה של twentyfourseven דרך המראה של אביבית בר זוהר מבית האח הגדול ועד האם סגנון הלבוש של ציפי לבני תרם או לא שינה להפסד שלה בפריימריז. יש לנו דיונים סוערים והדעות תמיד חלוקות כמו בכל מקום שמאגדים אנשים עם פה גדול ודעה על כל דבר.
המנחים החדשים של ערוץ האופנה הישראלי
צלם: רועי פרי
לא אוותר על להיות נשכנית בגלל פחד מאנשים אחרים.
כשהייתי במקומות יותר דעתניים, כמו כוכב נולד, היו מי שנפגעו. כן, אני לוקחת בחשבון רגשות של אנשים אחרים, אבל אני לא "לא אגיד" משהו, כדי לא לפגוע. גם כמנחה אם אני אומרת משהו יש תמיד מי שייפגע, כי את הפנים של התכנית ולמעשה נותנת גושפנקא לדברים שקורים שם.
צריך לקחת הכל בפרופורציות. בסופו של דבר, מעצבים ומוסיקאים יוצרים אמנות, הם משחררים את היצירה שלהם לעולם כי הם בטוחים במה שעשו ואני ממש לא חושבת שהדעה שלי היא זו שתשנה את מה שהם חושבים על מרכולתם.
אני לוקחת ביקורות בפרופורציה.
זה יהיה שקר להגיד שאני לא חושבת עליהן. אני קוראת אותן, מנסה להבין איפה טמון משהו שאני יכולה לקחת איתי הלאה, איפה הביקורת הבונה. אם הן ממש מעליבות אני נעלבת לשעתיים, אפילו ליומיים וממשיכה הלאה. זה לא יהרוס לי את החיים.
אני באה מעולם העיתונות, אני לא שחקנית, זה לא שהתכוננתי לתפקיד הזה כל חיי. אני לא חופרת את עצמי ותוהה איפה טעיתי. אני גם כותבת ביקורות ואני נורא מכבדת אנשים שכותבים ביקורות.
באופנה הישראלית יש תחושה של מיחזור.
אני מאוד אוהבת את דורין פרנקפורט. מצאתי בקולקציה האחרונה שלה רכות ושימוש בבדים וצבעים שלא מצאתי במקומות אחרים. באופנה הישראלית יש תחושה של מיחזור לא פעם, ודורין היא יוצרת מקורית ונאמנה לעצמה וחדשנית. אלו הערכים שאני מחפשת באופנה. באותה מידה אני אוהבת את דורית בר אור וגדי אלימלך.
חשוב לי להשקיע במראה שלי לפני שאני יוצאת מהבית.
אני תמיד רוצה שיהיה לי נוח, להיראות טוב, ומצד שני להפתיע ולחדש, וזה קשה כל פעם להמציא לעצמי אאוטפיט מושלם מהתחלה ועד הסוף. אני תמיד משקיעה לפני שאני יוצאת מהבית אבל אופנה זה דבר כל-כך דינמי, שגם אם מישהו לא אוהב את מה שאני לובשת למקום כזה או אחר – זה לא נורא, בקטנה.
צילום: סיון צדוק
לא חושבת שכולם צריכים סטייליסט.
זה משהו נורא אינדיבידואלי וממש לא כולם חייבים להיעזר בסטייליסט. מהחוויות שהיו לי עם סטייליסטים, הם מאוד פותחים את הראש לשילובים חדשים, לגזרות שאולי מעולם לא חשבתי שיחמיאו לי או לבגדים שלא ידעתי איך ללבוש, אבל זה ממש לא חובה. יש מספיק אנשים שנוח להם לצאת מהבית עם ג'ינס וכפכפים, כל אחד והעולם שלו.
הייתי פנאטית למוסיקה. היו לי קסטות מגיל 7.
כשעשיתי איבחון בגיל מאוחר, גיליתי את מה שחשדתי בו מזמן – שבגלל שיש לי לקויות למידה שקשורות לראייה מרחבית, פיציתי על זה בשמיעה מצוינת, אני מזהה צלילים ויש לי זיכרון מוסיקלי מעולה, זה כנראה הפיצוי שלי, המקום בו היה לי קל יותר. בתור ילדה היו לי קשיים בלימודים ומוסיקה היתה הדבר הכי בסיסי ביקום שלי. אני זוכרת את עצמי בחטיבה כילדה של רדיו וקסטות ו-MTV כל היום.
אני לא שומעת מוסיקה ישראלית.
ניסיתי לאהוב מוסיקה ישראלית וכשעבדתי בערוץ 24 וברדיו תמיד הייתי מעודכנת, אבל הדברים שאני באמת אוהבת לשמוע הם מחו"ל: מוסיקה שחורה ואלקטרונית. עכשיו אני ממש בקטע של פלורנס אנד דה משין. כמובן שיש יוצרים ישראלים שאני הרוסה עליהם כמו שלומי שבן ואסף אמדורסקי, אבל הבחירה הראשונה שלי תמיד תהיה מוסיקה לועזית.
אין סיכוי בעולם שאני אוציא תקליט.
העיסוק שלי במוסיקה הוא עיתונאי בלבד. אף אחד לא צריך לשמוע אותי שרה. אני מאוד אשמח לחזור ולהתעסק במוסיקה בפלטפורמה של רדיו או טלוויזיה.
אם הייתי צריכה לבחור בין הרדיו לטלוויזיה ולהישאר באותו תחום לנצח, זה יהיה ברדיו. זה הבסיס שלי, המקום שלי, במקור שלי אני עורכת מוסיקלית. ברדיו יש חירות יצירתית שאין לרוב בטלוויזיה, ובאמת, כשניסו להגביל אותי, עזבתי.
אקסהיביציוניזם ב-140 תווים זה בדיוק בשבילי.
עד לפני שנתיים הייתי סרבנית מדיה חברתית במשך המון זמן. לא היה לי פייסבוק ובטח לא טוויטר, כלום. ואז חברה אמרה לי "די, את מפספסת תקשורת עם מיליון חברים, ויותר חשוב מזה, את מפספסת הזרמת מידע שהיא חיונית לעבודה", והיא צדקה. הבעיה היא שהיא יצרה מפלצת.
מעבר לזה שפגשתי אנשים וחידשתי קשרים, הפיד שלי בטוויטר מלא בכל המידע שאני צריכה על אופנה ומוסיקה, זה תענוג שחוסך שיטוטים חסרי ערך במרחב הוירטואלי. זה מספק לי המון דברים בבת אחת. וכן, כמובן, הצד האקסיהבציוניסטי שלי, שאוהב להתבטא ואוהב להישמע.
חוק הפוטושופ הוא חוק של בורים.
חוק הפוטושופ הוא בעיה. אי אפשר לשלול מאנשים עבודה, זה בלתי נתפס. הוא לא משרת אף אחד ובטח שלא בני נוער. הוא משרת רק את המחוקקים.
אם רוצים לשרת את בני הנוער במקום לשלוח אותם לטיולים בקברי אבות בחברון, תחנכו אותם לאכילה נכונה. זה חוק מטופש כמו כל דבר שהממשלה הזו עושה, הוא מדבר רק על התוצאה ולא מתייחס לסיבה של מה שקרה.
זה חוק של חברי כנסת שבעיקר מנסים לעשות לעצמם יחסי ציבור. אני מאמינה שהם חושבים שהם עשו משהו טוב, אבל אם הם לא מבינים למה החוק הזה לא מועיל לאף אחד צריך להחליף אותם.
השתחררתי מהצבא בגלל דיכאון והפרעות אכילה.
זה משהו שבא לי בתקופות וביחס למה שהיה אז, אני בריאה היום, ומבחינת משקל אני בסדר. אבל אני לא יודעת איך לעזור לבני נוער, אולי כמו ששמים אזהרות על קופסאות סיגריות, אולי לדבר איתם על למה כל אחד צריך להיות שלם במאה אחוז עם הגוף שלו, אבל לאכול פיתות עם שווארמה כל יום זו גם לא דרך או לעשות הרצאות על ההבדל בין החיים האמיתיים לדמויות שהם רואים ב-MTV וב"אחת שיודעת". רמת הויזואליה שילדים סופגים היום היא בלתי אפשרית ועושה לנו נזק. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה זה להיות ילד תחת משטר הרזון של כוכבות הוליווד שנראות כמו קיסם.
אני לא גל גדות ולא חזרתי לגזרה מיד אחרי הלידה.
כשגל ורותם סלע אומרות שזה הגוף שלהן והן לא התאמצו לרדת במשקל – אני מאמינה להן. אני יודעת שזה נכון. התופעה שמטרידה אותי היא בחו"ל, כשרואים כוכבות מופיעות שלושה שבועות אחרי הלידה במידה 34. זה מזעזע. זה לא טבעי ולא בריא. זו אישה שלא ראתה את הילד שלה מהרגע שהוא נולד כי היא מחדר הלידה ישר הלכה לחדר כושר ועד עכשיו היא שם.
אני בסדר עם המשקל שלי היום ולשמחתי ממש לא נכנסו לי לחיים. אני לא יודעת למה יש את הקונספציה הזו שחזרתי לגזרה שלי נורא מהר. אני הרגשתי שחזרתי לעצמי רק אחרי שנה.
לא רציתי להיות אמא.
גם כשהילדה שלי נולדה, לא רציתי להיות אמא. זה הפחיד אותי, הייתי בחרדה מוחלטת. אמנם הפכתי להיות אמא מאושרת, אבל זה לקח מלא זמן.
היקום קרא לי.
הרעיון להקים את הבלוג "בייבי פאשן" נולד כשהתחלתי להלביש את לילי, הבת שלי, בבגדים יותר כיפיים מאשר האוברולים של ה-newborn, והרגשתי שאני קונה וקונה, ויש המון שפע והמון היצע בחנויות וחיפשתי לדעת מה שימושי יותר ופחות, מה פרקטי, מה מתפרק בכביסה ומה נעים למגע ואמרתי לעצמי שבטוח יש משהו כזה, איזה מדריך או בלוג או משהו, וחיפשתי ולא היה. היקום קרא לי. החלטתי שאני אעשה את זה בעצמי.
דפנה ולילי – מהבלוג "בייבי פאשן"
ללילי ממש אין "בייבי פראדה" ו"בייבי דיור".
אני הכי רחוקה מזה. אני אולי אכנס לאתרים של ברברי או פראדה כשאני עושה תחקירים ומחפשת מוצרים לבלוג שלי, אבל אני תמיד מגיעה לאותה מסקנה – יש דברים לא פחות חמודים ב-800 שקל פחות ואני ממש לא מוצאת סיבה לקנות דברים כאלה.
לא נראה לי שאני ואסף נתחתן בקרוב.
זה דובר בעבר ובוטל מסיבות לא טובות – אבי נפטר – והיום זה כבר מאחורינו. דווקא יצא לי לחשוב על זה לא מזמן, אולי מתישהו בעתיד, כשהילדים יהיו גדולים, נעשה איזה מסיבה גדולה, אבל כרגע זה לא חלק מהחיים שלנו.
זה לא שהמשפחה לוחצת או משהו, יש לנו כבר ילדה, מה יגידו לי, תלכי עכשיו למקווה?
אסף הראל ודפנה לוסטיג. הזוג הכי אופנתי בסביבה
צילום: שוקה כהן
הייתי יושבת לקפה עם לילי אלן.
אני הרוסה עליה ובטח לא היינו יושבות לקפה אלא על כוס אלכוהול ושומעות מוסיקה, ואז היא היתה לוקחת אותי לחנות בגדים שהיא הקימה עם אחותה ואחרי זה היינו הולכות לפגוש את האקס שלה מהכימיקל ברודרס.