פרשת סא"ל אייזנר היא מסוג האירועים ש"באים בזמן" לתקשורת, מן מטרה טובה שתביא כותרות למשך כמה ימים, בתקופה יבשה יחסית. נאמר כבר כמעט הכל על העניין הזה, ויצא לי לשמוע את כל הדעות האפשריות. יש שאומרים שעשה נכון ויש אומרים שטעה בגדול, חייבים להדיח את אייזנר ואסור להעניש ועוד ועוד.
אני לא בא לנקוט עמדה. אבל צורמים לי שני דברים. ראשית, למה יש בכלל ספק שסא"ל אייזנר טעה?! הרי ברור שהיו כמה שניות של איבוד עשתונות. זה שהן הגיעו אחרי כמה שעות של ויכוחים או עימותים או מה שלא היה שם זה ודאי נסיבות מקלות, אך גם אם הן מורידות מחומרת התגובה, עדיין התגובה היתה צריכה להיות עדינה יותר.
הנקודה השניה נוגעת למשהו רחב הרבה יותר. הסיפור הזה חילק חלוקה ברורה בין ימין לשמאל. תוך יום-יומיים היה ברור שכל השמאל מגנה לחלוטין את האירוע וכל הימין תומך באייזנר. כל צד הדגיש את מה שחשוב לטעמו והתעלם מהתמונה הכוללת גם את הדעות האחרות. אישית, כל פעם שהחלוקה בין ימין לשמאל היא מוחלטת כל-כך, זה מריח לי לא טוב. מריח לי שבשני הצדדים רואים את החלק שלהם בתמונה. רק את החלק שלהם.
אז ברור שהשמאל יגנה את אייזנר ואם כבר יש הזדמנות אז נגיד ש"הנה תראו מה גורם הכיבוש", וישכחו שכל אחד יכול למעוד, וזה שהוא במקרה חובש כיפה כמובן יוסיף שמן למדורה, כי הנה עוד אחד מפס הייצור של הפנאטים, וכו' וכו'.
וברור שהימין יתייצב לימינו של אייזנר כי הוא בשר מבשרנו ומטובי בנינו, שזה נכון לחלוטין דרך אגב. וגם יצא למתקפת נגד על השמאלנים האנרכיסטיים שתומכים בערבים במקום ביהודים ושכחו הכל וכו' וכו'.
ואני אומר, שסא"ל אייזנר הוא אדם מצויין וגם אנשים מצויינים נופלים לעיתים. וטעות יעשה הצבא אם יראה את הדרך החוצה לאדם ערכי שעושה קריירה בצבא ולא במקום נוח יותר רק מתוך תחושת שליחות ואהבת ישראל, אדם שרואה את אשתו וילדיו הרבה פחות מהאזרח בגילו שכבר שכח מה זה להתעמת עם מפגינים.
ודבר אחרון, למה לעזאזל עדיין עימותים שכאלה הם משימות של חיילי צה"ל???