האבסורד הקיומי
באנו לעולם הזה, אפוף המסתורין וההתפתחויות, עם הבטחה אחת ברורה – מתישהו, תוך כך וכך שנים, הם הולכים להיגמר.
וזה לא רק שהחיים עומדים להיגמר, כל פרט ומרכיב של חיינו, נמצא בשינוי מתמיד: הגוף שלנו, החשיבה שלנו, הרגשות שלנו, האנשים שסביבנו, עונות השנה, תקופות בחיים שלנו ולבסוף החיים שלנו עצמם – כולם באים עם תאריך תפוגה עתידי.
ולמרות שנולדנו עם עובדה מוגמרת שלא נתונה בכלל למיקוח, אנחנו מיטלטלים רוב חיינו בין ניסיון נואש להיאחז במה שגורם לנו עונג ולמנוע ממנו להשתנות, לבין ניסיון נואש להדוף מעלינו שינויים שגורמים לנו כאב – בכל מקרה, גם בהיצמדות לעונג וגם בבריחה מכאב אנחנו סובלים מפני שהן העונג והן הכאב שלנו, עתידם להיגמר ואנחנו משקיעים הרבה מאוד אנרגיות בניסיון לשלוט במה שלא נמצא כמעט בשליטתנו- זה האבסורד הקיומי שלנו.
עולם של ניגודים
נולדנו לעולם של צמדי ניגודים. הכל בעולמנו יחסי ונמצא על הציר שבין שני הפכים אפשריים: טוב ורע, חם וקר, פנים וחוץ, אהבה ושנאה, חיים ומוות – הפכים שבעצם קיומם מגדירים את ההיפך מהם.
למשל: פנים, היא מילה שמגדירה חלל שנמצא בתוך גבול מסויים שמגדר אותו, מה שאינו בתוך הגבול הזה נקרא חוץ: הם מגדירים אחד את השני: בלי החוץ לא היינו קוראים להיפך ממנו פנים, ובלי הפנים לא היה נקרא החוץ בשמו.
איינשטיין עלה על זה במערב, למרות שבמזרח מתעסקים בזה כבר אלפי שנים: כל דבר שאנחנו פוגשים בחיים מתוייג על ידינו כטוב או רע, אהוב או שנוא, שמח או עצוב, והכל יחסי שכן מה שמשמח אדם אחד מעציב אדם אחר, ואותו הדבר עצמו שנחשב מועיל וטוב בסיטואציה מסויימת יכול להיות רע מאוד במצב אחר בחיים.
מה שבטוח, שמרגע שאנחנו נותנים פרשנות למציאות מסויימת, אנחנו כל כך מזוהים איתה שקשה לנו מאוד לקבל שיכולה להיות לאותה מציאות ממש פרשנות אחרת לגמרי, שונה משלנו.
כך קורה שמציאות אחת נתפסת על ידי אנשים שונים או בזמנים שונים על ידי אותו אדם כאחרת לגמרי, וברוב המקרים אנחנו נוטים להתבצר ולהתעקש על האופן שבו אנחנו רואים את המציאות, מה שגורם לנו לא מעט סבל בחיים.
האופן שבו אנחנו חווים את המציאות שלנו קשור לדרך שבה אנחנו תופסים אותה, והחדשות הטובות הן שאת התפיסות שלנו, אפשר לשנות, ורצוי כמובן בכיוון שמסב לנו הרבה פחות סבל.
יוגה – העולם שמעבר לניגוד
מכיוון שהאופי הדואלי פועל על כל דבר ביקום שלנו מעצם הגדרתו, כל דבר שנמצא בעולם התופעות יכלול שלל הפכים וניגודים יחסיים: בכל סיטואציה יהיה טוב ורע, ברור לנו שמשהו שנתפס בענינו כשמח, יכול להעציב אדם אחר, או אפילו להעציב אותנו עצמנו בהקשר אחר בזמן אחר.
מתוך אותה תפיסה, אם כל דבר בחיים שלנו הוא זמני וסופי, חייב להיות מרחב, או איכות שאינם זמניים שאין להם סוף, ובדיוק את המרחב או האיכות הזאת חיפשו מתרגלי יוגה במשך אלפי שנים, וגם השכילו למצוא.
נקודות של איזון
תרגול היוגה כולל בתוכו לקיחה בחשבון של כל הצדדים בחיינו, קבלה של ההשתנות המתמדת שלהם ובתוך כך, חיפוש אותה איכות בתוכנו שנותרת יציבה, נוכח שינויי החיים.
הכל סביבנו ובתוכנו נמצא בתנועה מתמדת ומושפע ממנה, היוגים חיפשו תמיד את אותם איזורי ביניים שאינם מושפעים מאותה התנועה, ומכיוון שמאז ומעולם נתפס האדם בכל התרבויות כמיקרוקוסמוס של העולם שכל התהליכים הקוסמיים פועלים ומשפיעים גם עליו, הם חיפשו להתחקות אחר המחזוריות של הטבע ולמצוא אותה בתוך הגוף האנושי שלנו.
בטבע נחשבות הזריחה והשקיעה לאזורי ביניים, נקודות איזון מוחלט בין היום ללילה, ובגוף שלנו ניסו היוגים להתבונן במחזוריות הפנימית ולזהות את נקודות הביניים שלה.
הם מצאו שגם בתוכנו, כמו בטבע, הכל נע בגלים של גאות ושפל, הנשימה נכנסת ויוצאת, המחשבות מוגדרות כגלי הכרה ומתוך ההתבוננות במחזוריות התנועה בתוכנו, זיהו היוגים גם את נקודות האיזון בתוכה, למשל: המרווחים הקטנטנים שבין מחשבה למחשבה או שברירי השניות בין שאיפה לנשיפה.
אותם רגעים של "אין חשיבה" או "אין נשימה" הם נקודות האיזון בתוך הגוף שלנו שנמצאים שם ברקע כל הזמן וכשאנחנו מפנים אליהם את תשומת הלב ומתמקדים בהם, גם אנחנו מצליחים לחוות בתוכנו איזון גדול יותר שלא מושפע כל הזמן מהתנודות הבלתי פוסקות שלנו.
למצוא את האינסוף בגוף
בתרגול היוגה אנחנו עובדים עם הגוף שלנו, המשתנה, המתבגר, המזדקן, החולה והמחלים, הזמני והסופי – ודרך העבודה איתו מחפשים לבוא במגע עם איזושהי איכות בלתי נגמרת.
אנחנו מייצבים את הגוף במגוון תנוחות פיזיות, ואחרי שיצרנו את התבנית החיצונית, בנינו אותה נכון ויצרנו בתוכה מרחב פנימי, אנחנו מחפשים בתוכה את מה שאינו פיזי.
אנחנו מפנים את תשומת הלב לתנועת הנשימה שנכנסת ובכל פעם מחדש מחוללת שינוי נוסף בגוף: כל שאיפה נכנסת לגוף וממלאת את המרחב הפנימי וכל נשיפה משחררת ממנו מאמץ, בוחנים מה צריך להיות מוחזק ומה בתוכנו יכול להרפות ותוך כך נוצרת תחושה של פוטנציאל התרחבות ושחרור אינסופי שקורה מחדש כל נשימה.
מתוך אותה התבוננות במה שקורה לנו (בגוף, בנפש ובתודעה) בזמן הפעולות הפיזיות שלנו, אנחנו באים במגע עם איכות פנימית וחוויה שאינה פיזית כלל,
אנחנו עובדים עם הגוף והוא הופך חסר משקל ונוצרת התחושה ההפוכה של היעלמותו, בתוך הגבולות הברורים של הגוף נוצרת תחושה של טשטוש גבולות ובתוך המרחב הפיזי הסופי, נוצרת יכולת לפטפט עם האינסוף.
מוזמנים לקרוא עוד על יוגה ועל החיבור שלה לחיים בפייסבוק
ליאת מנדל, יוגה ברעננה