אנשים שעומדים בפני פרויקט בניית בית או שיפוץ פועלים בדרכי רבות ושונות, ובינינו, לעיתים גם משונות. יש כאלה שמתחטים ומתקשים לקבל החלטות; יש מי שהפרויקט הופך אצלם לסלע מחלוקת משפחתי; יש אחרים שמתייחסים לכל התהליך כאל הגשמת חלום חיים חד פעמי; יש מי שמנסים לחסוך; ולעומתם יש כאלה שמשקיעים את כל הונם ולפעמים גם נקלעים לחובות. ויש עוד רבים אחרים, לא חסרות דוגמאות.
בני הזוג אצלם אנחנו מבקרים הפעם נכנסו עם שלושת ילדיהם לגור בביתם החדש בצפון תל אביב רק לפני ארבעה חודשים ונכללים בקגוריית הזריזים, האופטימיים ומהירי ההחלטה: הם קנו מגרש ברחוב שמקביל לרחוב שבו גרו במשך שנים, בבית שגם הוא גדול ומרווח, חברו לאדריכל עודד לביא ומצאו חיבור מיידי אליו ואישרו במהירות אחת מתוך שתי סקיצות אופציונליות שהוגשו להם.
אושר במהירות. הכניסה לבית
גם הרצפה, הרהיטים, הכלים הסניטריים וגופי התאורה נבחרו כאן ללא התלבטויות מיותרות, או כפי שתיארה זאת בעלת הבית: "ידעתי בגדול מה אני מחפשת, אני מכירה היטב את הטעם שלי, וכשראיתי משהו שאני אוהבת פשוט לקחתי אותו. ככה בחרנו הכול, חד וחלק". את עבודת התכנון, ולאחר מכן גם את שלבי הבנייה, שנעשו בלוויית האדריכל לביא, מתארים בעלי הבית כתהליך מהנה שהתקדם באווירה חברותית ואפילו כיפית. "אל לביא הגענו אחרי ששמענו את שמו שעבר מפה לאוזן בתוספת המלצות חמות. התעניינו בעבודות אחרות שלו, התרשמנו מאוד והתחברנו לסגנון הבנייה שלו. כשנפגשנו, נוצר בינינו מיד קליק. הוא נטול אגו, פתוח לשמוע את הצרכים של הלקוח ולא מנסה לכפות את טעמו האישי".
כך בדיוק נראה מה שחיפשו הדיירים. החצר
הבקשות הבסיסיות של בני הזוג מלביא היו פשוטות. הם ידעו בביטחון שעל המעטפת החיצונית של הבית להיראות מודרנית אבל לא מינימליסטית, הם רצו מאוד שהגג יהיה בנוי מרעפים, שהחללים הפנימיים יהיו גדולים ורחבי ידיים ושתהיה הפרדה בין המטבח לסלון ובין השטחים הציבוריים לפרטיים. לביא התייחס לכל בקשותיהם של הלקוחות, מיפה את צרכיהם וניגש לתכנון. אישור התכניות, כאמור, היה מהיר וחד משמעי. הבית נבנה על שני מגרשים צמודים, ולכן הוא צר ומוארך. על פי תוואי השטח וצרכי הלקוחות לגבי חלוקת החללים והאזורים, חילק לביא את הבית לשני חלקים – מזרחי ומערבי. החלק המזרחי מוגבה מעט מהמערבי ובין שני החלקים נוצר חלל חיצוני, שבו נבנתה בריכת נוי מאבני בלו סטון כהות ובמרכזה הוצב פסל של ראש בודהה.
שילוב של אבני בזלת בתכנון
בריכת הנוי
חלוקת הפנים המשמעותית יותר היא בין שלוש קומות הבית, כשכל אחת מהן בת 200 מ"ר. בקומה המרכזית ממוקמים הסלון, היציאה לגינה ולבריכה, פינת האוכל, חלל הכניסה והמטבח. ליד שולחן האוכל נמצאת פינת טלוויזיה, ולידה מרפסת שירות עם יציאה לחנייה.
בקומת המרתף ממוקמים חדרי השינה והרחצה של הילדים הבוגרים, ובנוסף להם חלל צפייה בטלוויזיה שמשמש גם לאירוח חברים. הקירות של החלל המרכזי מחופים באריחי ספוג סגול ובוהק, שנבחרו גם בגלל תכונותיהם המבודדות רעשים וגם מטעמים אסתטיים. בקומה העליונה נמצאים סוויטת ההורים, פינת העבודה וחדרו של הבן הצעיר. בין שלוש הקומות מחבר גרם מדרגות שעשוי, כמו בריכת הנוי והקמין שבסלון, אבני בלו סטון, והקיר הצמוד אליו בנוי מאבני בזלת שחורות.
סוויטת הורים מרשימה
מפנק את הילדים וחבריהם. חדר הטלוויזיה
אחד מחדרי הילדים
תשומת לב מיוחדת, וגם השקעה כספית לא קטנה, הושקעה בחיפוי הרצפה – בכל החללים הציבוריים והחדרים הפרטיים הונח פרקט לבן עשוי יחידות עץ מפירוק בתים ישנים. הפרקט מצופה באפוקסי לבן, שמצד אחד נותן לו מראה גס וגולמי ומצד שני יוצר אפקט בוהק. התוצאה היא מרהיבה ומפתיעה. יוצא דופן הוא חדר העבודה, שבו הונח פרקט מאותו סוג, רק עם ציפוי אפוקסי שחור. גם רצפת חדרי הרחצה זכתה לאריחים יוצאי דופן: בחדר הרחצה של ההורים הריצוף בנוי מעוינים בשחור ולבן ומזכיר מעט לוחות שש בש, ובחדרי רחצה אחרים האריחים בנויים מחלוקי נחל קטנטנים הכלואים בתוך אפוקסי שקוף.
חדר ילדים נוסף בבית
עיצוב מעניין וכפרי. האמבטיה של ההורים
פסיפס של חלוקי נחל. חדר אמבטיה בבית
אומרים שהחיים הם לא פיקניק, אבל אם לשפוט על פי הרגשתם של בעלי הבית בביתם החדש, הם בהחלט יכולים להיות בכפר נופש. "אנחנו גרים פה רק ארבעה חודשים, וכבר אנחנו מרגישים שהבית הזה הוא בדיוק בשבילנו ומתאים לנו באופן מושלם", מספרים בעלי הבית. "אנחנו אוהבים לשהות בבית, מזמינים אליו הרבה אורחים ותמיד יש פה חברים של הילדים שמתרחצים בבריכה. אין מה לומר, אנחנו גרים בקאנטרי קלאב".
פיקניק או לא?