המציאות סביבנו הפכה למעוותת. למעשה אחרי שטחנו דק דק את מושגי קו העוני ומעמד הביניים, אחרי שהפגנו, צעקנו ודרשנו צדק חברתי, הגענו בדיוק לאותה נקודה ואולי אפילו גרועה יותר. מצד אחד סל הקניות, לפחות שלי, יקר יותר ומצד שני גם התקווה שעוד היתה בדיוק לפני קיץ, שמשהו ישתנה, גם היא נעלמה.
אני מגלה משבוע לשבוע כי המוצרים הבסיסיים בסופר יקרים יותר מהקיץ הקודם וגם הקוטג' כבר מזמן שכח שהוא היה הסמל והוא יושב לו במקררים, יקר ועצוב. אני מתלבטת בין מותג אחד לשני (לא שזה ממש משנה) ומנסה להבין את עליית המחירים סביבי. "נו גיברת" מסביר לי מישהו, "את לא רואה שהכל עלה, הדלק, החשמל, העגבניות".
אז זהו, שאני כן רואה, ומבינה שאין מה לעשות, אולי לעבוד קשה יותר ולהרוויח יותר. התסכול הגדול, כך הסברתי לחבר אופטימי השבוע, הוא שזה המצב. שלמעשה אין מה לעשות ואין סיכוי לשנות. התרגלנו לסטטוס קווי הזה שבו אין תחבורה ציבורית בשבת ואין חינוך חינם לילדים. שמטפלת וצהרונים הם הוצאה לא מוכרת בעליל ודורשת מאיתנו בעיקר להמשיך לעבוד קשה ולהעביר את הכסף למערכת החינוך הפרטית ושרב הציבור מסיים את החודש בלי להצליח לחסוך.
התרגלנו בעיקר שאין שום כוח שדואג למעמד הביניים וגם לא לחלשים. אם אתה עשיר זה מצוין ואם לא אז תמשיך לעבוד קשה. המצב מחריף כשמדובר בנשים. רוב עובדי הקבלן הן נשים ואת המשכורות הנמוכות יותר במשק מקבלות נשים. אם את אישה עם ילדים אז הסיכוי שתצליחי לפתוח קריירה קטן יותר משל הגברים. כל זה ידוע ולא מחדש, וגם התחושה שאין מה לעשות. עד שפגשתי את תמר זנדברג שהסבירה לי כמה נתונים שלא ממש הכרתי. מסתבר שיש איגוד שאמור לשמור על זכויות העובדים ואפילו ארגון נשי ? נעמ"ת.
250,000 נשים חברות בהסתדרות. מדובר למעשה בארגון הנשי הגדול ביותר וכוח נשי שאמור להיות בעל השפעה ויכולת להתמודד ולבעוט. במקום זה אנחנו רואים גוף ישנוני לא ממש רלוונטי וביננו, חוץ מהקשר לגני ילדים, אין שום דבר שמשיק אלי או אל חברותי. ואולי להפך זה ארגון שאני למשל לא ממש רוצה להקשר אליו כי הוא ארגון דודתי מיושן, מה דודתי- סבתאי ממש
זנדברג בסך הכל מסכימה עם הדימוי: "במשך שנים סבלה נעמ"ת מתדמית של "דודה מיושנת ומשעממת ". אבל זה לא חייב להמשיך להיות המצב. נעמ"ת יכולה וצריכה להיות הארגון המשפיע ביותר לצד ההסתדרות במגוון של תחומים: בפן החברתי-משפחתי-תעסוקתי-מעמד האישה. נשים צעירות, נשים מוחלשות, אמהות, נשים עובדות, נשים עניות, נשים מכל המגזרים. נעמ"ת יכולה להיות צעירה, דומיננטית ומשפיעה חברתית".
אז מה אפשר לעשות? זנדברג טוענת שניתן להנהיג שבוע עבודה שפוי, שבו שעות עבודה שפויות המאפשרות תמרון בין הקריירה לבין המשפחה והילדים. נשים לא יועסקו בחוזי שונים מחוזים של גברים וישתכרו פחות מגברים וכך הכל יהיה פשוט יותר. וכמובן חינוך חינם המאפשר לאמהות לבחור ולהיעזר במשפחתונים כבר לאחר חופשת לידה. כל אלו אמורים להיות מבוססים בחקיקה ברורה.
העניין שהדור שלנו מנומנם. הוא אמנם יצא לרחובות והפגין ואפילו הגיע להופעות בשדרה אבל ביננו כמה מבעלי המשפחות עם שניים או שלושה ילדים הגיעו ליותר מביקור בשדרה ונשארו לישון? אחוז קטן מאד. השגרה השוחקת הביאה משפחות רבות להתמודדות כלכלית לא פשוטה ולאדישות. נראה שכולם שכחו שלראות הופעות או לצעוד זה חשוב ואפילו מגניב אבל ההשפעה האמיתית שלנו כאזרחים היא רק בימי הבחירות. הבחירות להסתדרות היא האפשרות הנשים היחידה באמת להיות חלק מקהל משפיע. אחר כך התוצאות יחליטו בשבילכם.